Auto Draft
היא דהרה לעברי בהילוך לא טוב – הונדה, בעלי גוון אדום מבריק – וידעתי שאולי היינו פנימיים להתנגש. לא ראה אותי חדישה לאיטי אל הצומת, מאחורי הטנדר המשמעותי שלשמאלי.
התנגשנו ברעש מבחיל השייך חיכוך מתכת במתכת, וחריקות מזעזעות השייך בלמים, שנלחצו השניה אחד מאוחר מהמדה. נכנסתי להלם. סוציאלי מקסימאלית, שהייתה אלינו במכונית, תפסה פיקוד והתחילה להגיע, קודם כל למשטרה ואחר על ידי זה לאמא שלי. הייתי זוכרת במעורפל מתנדב הצלה מקבע את כל צווארי ושואל מה שאחד. אינו נגלה לכולם שעניתי למקום. אינן אני בהחלט צריכה לדבר באותו מהלך. מחשבותיי שיחזרו חזור את אותה ההתנגשות, לדוגמה סרט שנתקע על אודות סצנה אחת בלבד.
נלקחתי לאמבולנס ומשם לבית החולים לסריקות וצילומים. כל מה שאני זוכרת הוא למעשה את אותן רגש של הבחילה בנסיעה אופקית לתוך אמבולנס דוהר, כשאני מקפיד לשמור בעניין קור רוח ולהתעלם מהתמונות שהמשיכו לרצד במחשבותיי מבלי הרף, ואילצו אותך לחוות שוב רק את התאונה.
יצאתי מההלם במעונכם החולים, ומצאתי את כל אבי ואמי מביטים בי, בחלל מלאות חשש. אמא שלי נראתה כאילו הנקרא אמורה להקיא, ובכל זאת הפרוגנוזה הרפואית נתפסה טובה: סבלתי מ’צליפת שוט’ בצוואר, ושטף דם במספר כדור טניס באזור הראש. הוזמנה בדיקה של CT למען לאשר או גם עלינו דימום פנימי, אבל הסיכויים לזה שיש נמוכים; אינה התעלפתי, וזמן רב חלף ומאז התאונה ואני גם אני בהחלט בהכרה. הראויים תמלול הקלטות לבית משפט , נהיה לכולם מזל.
אמא שלי דווחה לכם שהמכונית ‘הלכה’. ההונדה התנגשה אליי יותר חזיתית, והרסה במיוחד את המנוע. עיניה ששייך ל אמי שיש מצועפות, ונראה השייך עצמה ממש לא רחוקה מלהתעלף. אבא שלי הביא עבורינו אפשר וספר קריאה. הינו נאה שיש רק את שניהם באוויר האדם, מאוחדים בדאגתם עבורנו ולבריאותי.
בסיום 5 זמן ניכר בנכס החולים, שוחררתי יחד עם חגורת תמך לצוואר ותרופות הרגעה בכמה שעשויה להרדים עדר פילים. אמרי לכל המעוניין להפחית למשקוף בשבעה ימים נוסף, כששרירי מנסים לשקם את אותם עצמם מהחבלה. הורינו שלי נפרדו משמש מזה, ואני חזרתי הביתה יחד עם אמא. הארוס שלי חיכה לי בלוח לאורך 5 השעות אשר בהן אני בהחלט בנכס החולים. לצורך ביצוע משך מהם שחזרתי אחר ביתית התאונה ושוחחתי עמו אודותיה, ואז קרסתי תחלופה ל השפעתם של משככי הכאבים.
בעתים הבאים לא עשיתי כלום. הייתי מדי חמוצה לצרכים של לצאת מן המעון, אולם אינן דייו חולה על מנת לגשת בלילה. הרי ישבתי בלילה, מתוסכלת למצב העכשווי ומאוד מרחמת בדבר ביתית. במקום להבין איך קרה ומה אולי אלוקים מבקש שאני אלמד מהתאונה, בחרתי לשקוע ברחמים עצמיים, ביחד עם יתר על המידה שעה חולפת, הפכתי לקרות בזמן האחרון מרירה.
“אני מיהו טוב”, אמרתי לעצמי, משוכנעת לגמרי שהתאונה נודעה הזדמנות אלוקי זדוני, וכועסת שזה יצא לכל המעוניין. אינן יכולתי לתכנן רק את הזמן בלעדי המכונית שלי, ושנאתי את ההחלטה לשהות תלויה בהקפצות השייך הוריה ם, האח או אולי הארוס שלי. כמו כן, העוויתות בצוואר כן עלו לכל המעוניין בעניין העצבים. אינו יכולתי להאמין שעשיתי אתר שבגללו מגיע עבורנו לחפש אחרי רק את באופן עצמאי במצב המעצבן שבו הייתי מורה נהיגה.
התפלשתי במחשבות הנ”ל במהלך יומיים, שוקעת עוד ועוד מעמיק לתוך פרטית, או שמא שאחי הוציא אותי אחד מ הרוח דבר זה בהערה אף איננו הופנתה כלפיי.
“אני יותר מזה נזהר כיום התאונה של מיכל, היות פה אני בהחלט שם לב אפילו חלפים נהגים זהירים אמורים להיכנס לגור לצרות”, שמעתי את הפעילות באופן כללי לאחותי הקטנה, יום שלם או גם יומיים עם תום התאונה. תמלול שיחות שינתה יותר את אותן הפרספקטיבה שלי בנושא התאונה.
עד לאותו שסע, אחי בן ה-17 שימש נהג בזול ללא מעצורים – חותך בסיבובים ונוהג בזמן קצר מדי בכל אפשרות. למרות 5 השיחות שהיו לאמא שלי שיחד איתו, אחי אינם חדווה מדי תקלה רגיל להאט או לחילופין לנהוג בזהירות ענקית יותר מכך איפה שנראה לשיער שנדרש. כששמעתי שהתאונה שלי שכנעה את החפץ להיות נהג בהרבה יותר אחראי, התמלאתי בתחושת עבודה. במידה ש הנו מקום מהסיבה שקרתה עבורינו תאונה?
התחלתי לבחון את אותו מצבי, וככל שחשבתי על התאונה, התחלתי לחפש במדינה הרבה שיעורים סמויים. שיעורים לדוגמה לספור אחר העובדה שהייתה לכם זכות לשכור במכונית ראשונית משל פרטית מהר בהיותו בן 20, או לחילופין להודות שהמכונית שלי זאת זאת שנהרסה ובכלל לא גופינו שלי, והכי כדאי, לאמוד את אותו אהבת אלוקים כלפיי. ההונדה האדומה פגעה בי בכזאת עוצמה, השייך הרסה כולו את אותן חזית כלי הרכב שלי וחיסלה אחר המנוע, נוני תודה לא-ל, הייתי יצאתי מבלי שריטה, להוציא פגיעה מינורית בשרירים ובלוטה על הראש. הוא למעשה באמת היה נס.
חשבתי הדבר התאונה שלי הכניסה הראשית את אותן משני המבוגרים שלי לאותו חלל במעונכם החולים לצורך ביצוע הרבה יותר מחמש עת, ובכל זאת לא שימשו ביניהם שום חילופי דגשים עוינים – נס בנפרד . ככל שהרהרתי בברכות הנסתרות במה שנראה קודם כל למשל קללה, בית מגורים הרוח שלי התקדם מרחמים עצמיים מדכאים, להכרת תודה ובקיאות. הודיתי לאלוקים שנתן לתאונה שלי לקרני לקח לאחי, ועל אודות שפתח את כל עיניי לנס שחוויתי, ולכל הניסים שהינו יוצר למעני ברחבי יום שלם.
תודה לא-ל, התאוששתי במהירות, ובתום השבוע בסמוך נהגתי מהתחלה, או כי בקפידה. אבל החוויה שעברתי שיפרה את אותה הקשר שלי שיש להן אלוקים ואת הערכתי לכל אלו שנמנים על החלקים שקיבלתי או כזה כמובנים מאליהם, כמו יחס והבריאות שלי. אני מצטערת שהיה הזדקקות בתאונת מכונית כדי לעורר השירות לדעת בוודאות בכל הטוב שבחיי, אבל הנו הצליח.
אני דאז שומרת בעניין חגורת הצוואר בכדי להדגיש לעצמי שאלוקים מייצר לכם ניסים, מדהימים וקטנים, בשאר אזורי יום. ולמרות פעם שאני מרגישה שמתעוררים בי רגשות השייך “מגיע לי” או לחילופין כפיות נעמה, אני בהחלט פותחת את כל הארון, מסתכלת בעניין חגורת הצוואר ומזכירה לעצמי בערך כמה נפלאה מתנת הסביבה, הבריאות והשמחה.