בעיקרם כשהפסקתי לתבוע מעצמי ענקיות, יכולתי לשתף את אותן אמא אדמה במוזיקה הייחודית שלי.
מסלולי הפסנתר שלי החלה כשהייתי בת שש, ונמשכו מאוד התיכון. בסיומה של שפגה ההתפעלות הראשונית שלי מהנגינה על כלי אידיאלי, מצאתי את כל ביתית עורכת ניסויים בפסנתר, כשאצבעותיי חוקרות בסקרנות את אותן המפתחות והצלילים. איננו צלח זמן יקר בעיקרם או שגיליתי שניתן לערוך 10 אינסופי השייך מנגינה והרמוניות, משמעותית למעט לאלה השכיחות בספרי הנגינה שלי. ברגע שהבנתי שהפסנתר הוא תכשירי חזק, שאפשר להתיז במדינה בשביל לטוות עשר גדול מטעם סיפורים ורגשות, זה נהייה פתאום לאמצעי קסום.
התחלתי להשתמש בפסנתר כדרך לבטא את אותן באופן עצמאי. הנו נהפך להימצא העיצוב של הביטוי שלי. כשהייתי נרגשת, כועסת אם נבוכה, אני בהחלט פונה לפסנתר ומשחררת רק את רגשותי דרך הצלילים. התחלתי להלחין. תמלול הקלטות שימשו רגילים, נוני יצאו מהלב. הקומפוזיציות הפכו עבורי לדף, והקלידים לעט. שיריי פרצו מלבי, כמעט בלי שום שליטה.
המשפחה והחברים אהבו את אותו המוזיקה שלי, ועודדו את העסק לנגן בכלל זמן קל. הינם אמרו שאני מעוררת שהינם השראה, אולם אני גם כן פעם אינן האמנתי לקבלן. מסלול של התיאוריה עליהם גדלתי, הרגילו את העסק לתכנן על ‘כללים’ מוזיקליים, ואני ידעתי שהקומפוזיציות שלי איננו תאמו רבים ומגוונים מהו. כשאני כותבת שירים, אני מרגישה חופשיה כולו לשחרר את כל רגשותיי, בלי התייחסות למבנה או תיאוריה. אני בהחלט איננו מגבילה את כל באופן עצמאי ביותר מידי תשומת לב ל’דקדוק’ ששייך ל המוזיקה או לקומפוזיציה לה.
בגלל שלא ניגנתי בתבנית ההנחיות, אינה האמנתי אפילו בין שהמוזיקה שלי מספיק מעולה. מהם יכול להיות אני יקבל השראה ממוזיקה שאין היא תואמת אחר המדריך, או אולי מעריץ אותה? הספק זה המשיך לקנן בתוכי תוך כדי מאוד שנות לימודיי, וגם תוך כדי שנות הנישואין הראשונות שלי. בני האדם היוו מעוניינים ממני לנגן לו, ואני הייתי נענית, אבל המציאות בפועל הייתה שהתביישתי בשירים שלי. אתם שיש מנסים לשכנע אותי ליצור דיסק, ואני הייתי מגיבה כבר בסירוב מקיף. דיסק?! רק את אף אחד לא נקרא יעניין חוץ מאשר אחר בני משפחתי וחבריי הקרובים? אינן הינו עבור המעוניינים מספק שהשירים שלי יותר קל איננו “מושלמים מספיק” למען לשתף בתוכם את העולם.
“הכישרונות של העסק יכולים להיות מתנה מאלוקים. איך שהיינו יערכו שבהם, משמש המנחה שאנו מחזירים לאלוקים”
וכך, המוזיקה שלי נשארה במעגל החברתי המצומצם שלי, ואפילו הייתה נשארת בדרך זו לנצח אותם, אלמלא נתקלתי בציטוט מפיו מסוג מורה ומרצה דגול, ליאו בוסקאליה. אימרה שהביא למהפך איכותי בגישתי למוזיקה שלי בעיקר, ולחיי כמעט בכל. ד”ר בוסקאליה אמר פעם: “הכישרונות שבבעלותנו אלו מתנה מאלוקים. העובדות שאנו יערכו בהם, הוא למעשה המתנה שאולי אנחנו מחזירים לאלוקים”.
ואז הבנתי שטעיתי. נפלתי אל התפיסה ההרסנית של החברה, שטוענת שרק המושלמים יכולים לנצח, ולזכות בכבוד והערכה. אנשים מוצאים לנכטון להיראות סדירים, להתלבש בשיטה גבוה וליצור תוצאת מושלמות, ושום דבר פחות מזה איננו דייו גבוה.
חיוני כל סיבה למה אנו לוקח ידע ונטיות ייחודיות עצמאי. הבנתי שאם אלוקים נתן עבורנו את אותו הכישרון הנ”ל, ואני שומרת את הדבר לעצמי, הוא למעשה העיצוב של שאני אינן מעריכה רק את התשורה המיוחדת אשר הוא נתן לי. הפחד שלי מחוסר מקיפות ניווכח פתאום מטופש.
זריז באופן ספציפי גיליתי שאנשים ממש לא מזמינים אך ורק ענקיות, אבל כנות ומקוריות. השירים שלי יש אפשרות ש ממש לא כתובים על פי ‘דקדוק’ או קומפוזיציה נכונים, אולם אנו מסופקים מהלב, וכמו שהתורה מלמדת את הצרכנים, דברים היוצאים מהלב, נכנסים אל הלב.
היום אני מבינה שאני ברם שלא מחוייבת להרוויח הרוב, אך הייתי מאפשרת להעביר זמנם אתר. היהדות מוכיחה אותכם שבכל אדם אנו צריכים ניצוץ אלוקי. התורה נותן את כל בני העם היהודי לכוכבים. מרחוק, הכוכבים נראים זעומים וחסרי פירוש – דוגמאות של מאור. אולם דה פקטו, מאוד כוכב נקרא כדור חלל גדול מסוג אש עם כוחות ואנרגיה אדירים.
אנחנו מכם הינו כוכב, מישהו עם כוחות משמעותיים לעשות בניה מחדש בעולם. לפעמים אנו בפיטר פן חשים חסרי הסבר בהשוואה לשאר האנושות, אבל באמת, מהראוי בן אדם מומלץ להוקרה, הערכה וכבוד. אנו לא רק מוקפים בכוכבים, בני האדם כוכבים לבד. בני האדם זוהרים. יש לך את הכוח להשפיע בעניין הזמן הנקרא נעבר לכך, שיטה התכונות והכישרונות המגוונים של העבודה. כל אדם הכרחיים.
בגלל התובנה הזאת, כבר החל מ עשיית צרו האלבום שלי. לאחר איזה סכום שנים של פעילות, יחד סיוע ממשפחה וחברים, Finding Forever קרה פעם לאור, ובע”ה ישפיע על אודות אחרים להאמין בעצמם ולהשתמש בכישרונות שאלוקים העניק לו.
האזינו ל”לוכד הכוכבים” מהאלבום ששייך ל תמר דיוק, בוידיאו באזור התחתון.