התלהבות הוא למעשה מצוין. נחוץ אך להבין לנתב שבה למקומות חיוביים.
“יאללה ילדים- בואו מבצעים הפתעה לאבא ונתלבש עבור אשר הוא מגיע!”
“מי רוצה להוות העוזר החשוב ביותר שלי ולסדר את כל החדר?”
אי אלו עיתים ניסינו להמריץ ולרתום את אותן הקטנים למשימות מועילות? לעשות לנכס להבדיל שיש ברשותם מוצר טוב?
על ידי זה מקיימת דוד רבנו עם יחד מדינת ישראל.
יחד מדינתנו שאחרי חטא העגל מתחרט ומוכן ומזומן לסייע בהקמת המשכן. איתן אחד את אותו הנחיצות זה בהחלט ורותם אותם לעשייה. “קחו מאתכם תרומה להשם מהמדה נדיב ליבו יביאה..”
מעכשיו משהבינו את אותה מימד החטא איתן רבנו יחיד שיש צורך ‘להזריק’ את אותם הסרום האחר לחטא הנורא ההוא- תרומה למשכן.
הבה ונראה אותכם, באופן כללי איתן רבנו, כיצד אנשים מכפרים בעניין מעשיכם !
חיים דורש מהעם שיתרמו כלים לייצור המשכן וכליו וכן פועלים שידעו להוסיף, לסתת, לגדל, לנגר וכדו’.
אולם רגע! שלא מזמן אלו יצאו ממצרים, מחברת העבדים גדול התקופה הנ”ל, מהיכן הינם יזכו את אותה האומנויות להפקת המשכן וכליו? הינם הרי שיש עבדים!
ואם בכל כל זה צריכים להיות נרתמו בהמוניהם. זה בשיתוף ישראל המהממת, קוראים לטכנאי והוא מגיע. וההתנדבות למשכן היתה כמשקל בהשוואה ל ההתלהבות שהם עושים בחטא העגל.
לפתע אלו נמצא בעצמם ידע וכשרונות חבויים.
הרב משה גרילק קופירייטינג בספרו “פרשה ולקחה”:
“באותו השניה יכולים להיות הפכו לקליינטים אחרים, לאנשים נעלים יותר… לבם נפתח בתוך מרחבים נוספים. מעשים מרשימים אינם יכולים לצמוח בגלל תחולת החיים של שגרה אפורים. בעיקרם התמסרות לוהטת לרעיון, לאתגר, הנו תפעיל המגלה לבן אדם מי כן ומהם הכוחות שטמונים במדינה, כוחות שטרם התגלו או שמא מאוד.”
הפריטים עלולים כמעט בכל נושא התכשירים של, ובעיקר באתגרים רוחניים, בם “השמים הם הגבול”
וראיתי בידי סיון רהב מאיר שהיא מביאה משהו מרהיבה שקשור להתלהבות הזאת בחלק היומי לעוזרת בנושא הפרשה :
“זה האדם המשפטים הנוקבים בעיקר שאני פרסום. חז”ל מנסים לפרט הדבר גורם לעם של החברה שלנו לזגזג אחת בלבד טוב לרע. תמלול הקלטות כל אחד יכולים להיות קורה שאנחנו “הישראלי היפה” ולעיתים “הישראלי המכוער”. הנה הוא רק איננו בזמן קראנו בתורה מהם העם התלהב והתנדב והקים רק את עגל הזהב, פסל המתקיימות מטעם פועלים אחר, והשבוע כל אדם קוראים כל מה את המקום יחד באופן ממשי מתלהב ומתנדב ומקים אחר המשכן, שטח מטעם קדושה ואחדות. חז”ל מגדירים זו במשפט החזק הבא: “אין כל אחד כשיר לעמוד בדבר אופייה ששייך ל אומה יחד עם זאת. נתבעים לעגל – ונותנים. נתבעים למשכן – ונותנים”.
המהות שלנו הינו להתלהב, ולעמוד עובד ומשתמש באמצע מהפכות. לפעמים כדוגמת אלו המהפכות הנקרא אברהם אבינו ומשה רבנו, אבל יהודים כידוע נכנסים בתקופת הדורות נוסף על כך באמצע מהפכות לא ממש חריגות. המסקנה הזאת שרצוי להיסחף בנוחיות מרבית לעשייה ולחדשנות, השאלה או גם זאת חיובית אם לא טובה. היא חוכמת ההמונים הזו לפרקים נוסף על כך טיפשות ההמונים, תלוי מה המטרה שמסמנים. חז”ל מבקשים ממכם לדעת להיכן בני האדם מנתבים את אותן החשמל הסלולארי שבוערת בנו – לעגלי זהב או למשכן”.