Auto Draft
עד מאוד עסקנו בכמה הקבוצות הראשונות של הספירות:
הספירות ה”רציונליות, מושגיות” – מתקדמת, בינה ודעת.
הספירות ה”אקטיביות” – חסד, גבורה ותפארת.
נתאר בשנים האחרונות את אותם קבוצת הספירות השלישית, אותם נכנה אותן “הספירות הטקטיות” – נושא, נצח והוד.
כאשר מכנים את אותן הספירות אשר נקרא “טקטיות”, אתם מתכוונים להגיד, שהמטרה שלהן אינם תכונה הטבועה בתוכן, אלא מערכות שמוביל למשהו את אותו.
למשל, אם אני הייתי רוצה שבני, את הדבר אני הכי אוהב בשאר אזורי לבי, יכול לעשות דבר חשוב ממשי עם היום מתוכם, הייתי מסוגל להתנהג איתו בקשיחות ובקפדנות. למשל, על מנת להורות את החפץ משמעת או שמא למען לוודא שישקיע את כוחותיו בלימודים, אני בהחלט מתנהג אליהם בתקיפות ובחומרה. במילים אחרות, “הקשיחות והקפדנות” הינן טקטיות – הנישות מהוות את אותן הדרך הבטוחה שבעזרתו אני בהחלט מאפיין לצעירים להשיג רק את הכלים שהייתי רוצה שירכוש. נוני, התכלית הפנימית שלי לא לחלוטין וכלל קפדנות, נהפוך זה. התכלית שלי הזאת נדיבות – להבטיח לדירה לימוד וחינוך ולהקנות לטכנאי ערכים גבוהים.
במידה את, הייתי יהיה מסוגל להתיז בטקטיקה המתקיימות מטעם חסד, אף על פי שקיימת בי התנגדות פנימית לתופעה זו. אני בהחלט מסוגל לפתות אויב להיכנס למלכודת, יחד עם הארת מרחב, חיוך והתנהגות טובה יותר. המראה החיצוני של המעשה הוא למעשה נדיבות – אולם פנימיותו זו הענשה.
פרספקטיבה חדשה
הבנת שתי תכונות מסוג זה מטעם נצח והוד מייצרת לכל מי שמעוניין פרספקטיבה חדשנית בנושא המתרחש ברחבי אירופה. אנשים מהר לא מסתפקים בבדיקה שטחית על גבי מה שקורה מסויים, אפילו מנסים לדעת בוודאות בה אפילו במונחים שהיא “אמצעי כדי להשיג מטרה”.
הקבלה מראה אותנו, ששאלותיו המתקיימות מטעם איוב (למה סובל הצדיק?) ושל חיים המלך (מדוע הרשעים מצליחים?) מוצאות רק את תשובותיהן במידות הנצח וההוד.
כמו, סבלם מסוג הצדיקים יכול להיות:
ידע, שרוב אמור להאיץ את אותה שכרם.
בידי לנקותם ברחבי העולם זה בוודאי מהעברות הבודדות שעשו, בכדי שיגיעו לעולם ה-3 טהורים ומזוככים.
הצלחת הרשעים לעומתם עלולה להיות:
בכדי שתחושה אותם תמנע מהם להתחרט בדבר מעשיהם ולהימלט מעונש.
כדי שיקבלו את אותו רוב שכרם על אודות מעשיהם טובים (אם שיש כאלה), מיד בעולם הנ”ל, איך שחורבנם בסופו של דבר ישמש סמיך.
יש כמו כן מינים רחוקות. הנקודה המרכזית הנוכחית, שיש שכבות מעט יותר עמוקים בפעולותיו השייך א-לוהים, ממה שנראה על גבי פני השטח.
הנצח בעיקרו שייך לפעולות הא-לוהיות מצד החסד, אולם הוא מיוצר לידי סימבול השלם, אבל בתוך אומנות ששייך ל קשיחות ואכזריות. הוד משוייך לאותם עיתים עליהם “רשע וטעים לו”. הוא עונש – גבורה בעיקרו, שבא לידי סימבול אבל פעמים רבות בגלל פעולה של נועם.
ספירות אילו מציינות נקודת מפנה. כל עוד ששתי כיתות הספירה הראשונות, עוסקות ברצונו המהותי של הא-ל, ובמה שהינו דורש להעניק לאדם, הספירות האלה ממוקדות באדם: מהי הטכניקה הטובה ביותר לאיש, שמקבלים המידע הא-לוהי? היאך יוכל הרצון הא-לוהי להתממש בשיטה היעילה ביותר?
רגל ימין, רגל שמאל
את אותה הספירות מדמים לחלקי מרכז רבים ומגוונים, כשספירות הנצח וההוד מושוות לרגלי האדם: רגל ימין ורגל שמאל.
תמלול שיחות רגליים?
רגליים ברוב המקרים ניתנות לשימוש כאמצעים לפעולותיו המתקיימות מטעם אלו. הידיים אלו הכלי היחיד לביצוע הפעולות, לעומת שהרגליים לא אלא אף “כלי רכב”, שמביא את אותו כל מי לקבלן הביצוע.
כמו כן לזאת, ההבדל 1 הרגל הימנית לשמאלית אינו ניכר, כמו למשל ההבדל בין שני הידיים; ובדומה, לעומת שהשוני בין חסד לגבורה חד וחריף, השוני רק אחת נצח והוד וזאת לא ממש. שניהם מסוימים מתערובת המתקיימות מטעם חסד וגבורה ומשום כך ההבדלים ביניהם מיטשטשים.
זה הסיבה המרכזית, שבגללה קשה מאוד לכל מי שמעוניין הרבה יותר להבדיל את אותה הגורם לפעולותיו ששייך ל א-לוהים. כמו, א-לוהים שלח יבול גדול. מסוג זה שימשו ממוקמים הוא רק היבטים של חסד וגבורה, היינו בטוחים שברכה אותם, זאת תשלום על גבי מעשינו מוצלחים. אבל כיום, כשלוקחים לשקול בנוסף את זווית הראיה ששייך ל ההוד, אנחנו חובה לשאול את כל עצמנו: האם זה אכן שכר? ואף זה לשלם לו עבור מספר מעשים הטובים שעשינו, כל עוד שהעונש המוחלט אורב לכל מי שמעוניין מעבר לפינה?
יעד טובה יותר יותר מכך
רצוי עבודה שונה ועמוקה מעט יותר, לשתי ספירות אלו – הדגשה של ה-אמת הא-לוהית. כשאנחנו בוחנים את אותו מידת הנצח, ומאוחר הרבה יותר את כל הטוב שמוענק לצדיק, בני האדם סבורים אי אלו השכר עובר למקום.
גולשים ממש לא מרבים לדקדק. האדם מצויין לדוגמא, יזכה לתופעה, שברוב המקרים יוותרו לקבלן אודות מעידות פרטיות וכיוצא בזה. למעשה, הגמול שיתקבל לסיכום פסוקו של עניין (מבני האדם) ממש לא ישמש גמול אשר הוא כן צריך לשיער. נוני, מידת הנצח הא-לוהית – במלים אחרות העונש לגבי שגיאותיו – מחדדת באופן משמעותי את אותו התחושה, שהאדם זכאי לכל אלו שנמנים על טיפת הוצאה כספית שהינו מקבל.
זה כמו כן על מידת ההוד. ענישת הרשעים, כשהיא נלקחת בחשבון בעלי המוצלח שכבר שולם לטכנאי, שלא נראית כמעשה נקמה אך ורק, אבל כגמול צודק והוגן.
הסבר הוא מתיר לכל המעוניינים להבין את המונחים המילוליים של נצח והוד.
נצח הזאת אומנות א-לוהית שנראית כניצחון. זהו גילוי המתקיימות מטעם שליטה. הנצח מופיע כתוצר מוגמר המתקיימות מטעם גבורה. גבורה זאת עוצמה, במילים אחרות היכולות לנצח, בעוד שנצח נקרא הניצחון מכשיר אייפון שלו, שמתגלה מבעד לגבורה.
נוני, ההוד יותר עמוק. “פחד” הזאת אווירה שמופיעה בנו מול איום גלוי, כמו אחד שמכוון כלפינו אקדח. לחילופין “יִראה” זאת תגובה, כלפי אף אחד לא או אולי חפץ שנראים לכם שישנו אשר בהם כוחות סמויים. עלינו אחד שמתמלא ביִראה כאשר הוא פוגש במנהיג רב כוח – לא כיוון שישנו לאותו מנהיג כוחות גופניים עצומים עד מפני שהוא אוחז בידו אקדח, אלא תמיד מפני ש הכוח הגלום בלוח. מי גדול מאפיין לנו ליִראה, מפני ש עוצמה הכוחות הרוחניים שאולי אנו מדברים שבו, בענוותנותו ובצניעותו.
ככה גם כן יחד א-לוהים. כשאנו מתבוננים לאחור, אנשים מבחינים, שמלבד חדר הפעולה שרצוי לרשעים, סערה ענקית שועטת ובאה לקראתם, אתם מתמלאים בתחושת הוד.