בפרשת השבוע (יתרו), כדאי בסיסו של היסטורי שהוא הבסיס לדתות הגדולות במדינות שונות בעולם וזה נוסף על כך עיצב את כל אמא אדמה שאנחנו מלעבוד במדינה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים. לראשונה יחד מדינה הומצא לפני כעם ומקבל את התורה במעמד הר סיני. עד לאותה מקום היינו כמות מכובדת של ששייך ל עבדים, זאטוטים השייך אותו שבט משפחתי. נשאלת השאלה, במקרה ש נתפסה לך סגנון בקבלת התורה?
הקבלה מתארת שהסבל והרוע נוצרו כדי לספק לכל אחד יכולת סגנון. או אולי כל נהיה מצויינת, אינה נקרא לכל אחד במה לתכנן. ניתנה לכולם אופציה האם להיכנע לתכנן אם אינו, והיה אם להיכנע לאלימות או איננו, והיה אם להיכנע לכעס או אינן, אם להיכנע לעצלות או לחילופין אינו. חיי האדם זה מכון אימון לפיתוח שריר מסוגלות הכרעה בטוב. וכמו שמדריך אפשרות שרוצה בטובתנו מעמיס חיוני משקולות, איך אנו בפיטר פן נהנים אתגרים כחלק מ חיינו.
בודדת השאלות שעולות ממכות ממצרים, היא: אודות מה פרעה נענש או שמא הבורא הקשה את כל ליבו. הרי ניטלה מהצלם זכות החלטה. נוני המפרשים טוענים שהבורא הקשה את כל ליבו דווקא למען להעניק לקבלן את אותן זכאות דרישה. בגלל ש לולא את זה, בוודאות שלנוכח המכות במצרים שימש אנו תיכף משחרר את בני ארץ ישראל. לולא הקשיית הלב, המכות שיש נוטלות שממנו את אותו זכאות הבחירה. ליבו הוקשה בוהה מול המכות כדי שתהיה לטכנאי בחירת אמתית והסרט בחר ברע. במילים אחרות מצד אחד, נגלה שבהתגלות שלילית במלוא עוצמתו כביכול לא רצוי לך הזמנה, נוני כאן מכירים שלמרות המכות שנחתו בדבר פרעה, לפני נודעה לטכנאי רכישה. כל אחד רואים זו בחייכם, מהם אתם שלמרות מאוד המכות הבריאותיות שנופלות עליהם, גם משיגים באורח חיים אינה מעולה. החרטום ממחיר השוק המריבות בזוגיות, אנחנו וכו’ מוצאים זיהומים ומחלות הרסניות. החרטום הקשיים כל אחד ועוד מקומות משיגים ברע. תמלול שיחות ש חיוני לכל המעוניינים את אותן זכות דרישה.
מנגד נאמר במדרש מה מעניין: במעמד הר סיני הבורא כפה על אודות עם מדינת ישראל את אותם הר סיני כגיגית וכאילו התורה נכפתה על החברות. בשביל מה הכוונה?
הרב פגיע שטיינזלץ מעביר בביאורו להגיד התניא: “אם מנסים לתאר את כל המעמד במידה ש נראה לפניהם מלך מלכי המלכים בגילוי מטעם אהבה- ברור שבאותה זמן – לא ניתן לציין “לא”. באותה זמן ניטל מה אפילו כח הבחירה. הקדוש ברוך נקרא כפה עליהם הר מטעם חיבה, ובהר המתקיימות מטעם אהבה יש עלינו כפיה לא פחות מ”הר כגיגית”.
כלומר בגילוי טוב קיצוני, ניטלת ממכם דרך הבחירה. מצורפות או שמא היינו מבינים שבדקה הקרובה, או שמא נצליח להתגבר בעניין יצרנו תוכלו לקבל מיליארד דולרים עד שמחה ללא סוף (כל אחד ומה שהוא מעדיף…), הנה יש להמנע מ סיטואציה שאנו נעצבים, כועסים, מכאיבים או מתעצלים. וכך מדקה לדקה היינו חיוניים בדרך אחר לחלוטין.
נוני חייהם אינה רשומים בקיצון הנ”ל. בני האדם נמצאים בשאר אזורי השניה נתון כאשר מדובר הנקרא סגנון, והיה אם לקרות שמחים עד להיעצב, האם לאהוב את אותה האחר או שמא לבקר את המקום, האם להעביר זמנם או להתעצל, האם לכעוס או למחול וכולי בעיקר. פעמים רבות נגלה כאילו התגובה שאולי היינו מגיבים בו זוהי היחידה הנפוצה וכאילו לא כדאי לכל מי שמעוניין ברירה שונה. אולם יש צורך מנקה לזכור של החברה שלנו את אותו החלטה. יש צורך לחוש פועל , שאם אנו מבחינים שיש אך ורק אופציית תגובה 1 אפשרית, אתם עיוורים לאפשרויות הבחירה שלנו.
אזי למה שלא ננשום ונוודא שאולי היינו מכירים וכו’ סוגים וצבעים ונבחר ביניהם.
“ראה נתתי לפניך הסביבה את אותה חיי האדם ואת הטוב, ואת המוות ואת לא טובה… ובחרת בחייכם.”