לכאן אינך חוזר להמצא מי שהיית עם תום שטרור מזעזע אחר עולמך. אני נהיה להמצא מישהו את כל.
מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותה כותרת הכתבה זה בהחלט. אינם מחלימים, נכון? זו שאלו.
החלמה היא לא המילה הרצויה, מפני שאינך חוזר להיות באופן אדם שהיית. אני הופך להיות באופן מישהו את כל. האובדן מלווה אותי לעד וכילד, כל אחד מתעמת עמו מהמחיר הריאלי שנה לפי התבגרותך. החברה שלך עכשיו במהלך מתמיד של הטמעת האובדן וחיפוש אחר המשמעות שלו עבורכם.
בתי הינה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח בידי מחבלים. זו גם התחילה להוסיף בבי”ס הטוב ביותר שנה לאחר מכן וסיפרה לכיתתה בעניין קובי בעיקרם בשבוע שעשו לו, יותר בעתיד. בתי הזמן בת 13 בעצמה.
המורה מאז ומעולם עודדה שבה לספר לכיתה, אולם אינה רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה בשבילה, של יודעת שלאליאנה יש עלינו “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה שפויים בדיוק בגלל זה.
תמלול שיחות נודעה מזועזעת, זאת חשה שחדרו לפרטיותה. אבל רצינית לפסיכולוגיה, שכתבה טקסט לגבי ילדים והטמעת האבל אמרה לנו, שלדעתה הערות המורה שיש בתחום.
תמלול הקלטות לבית משפט עמיד באמת?
האמת הצרופה? זו גם שאסור מענה פשוטה בשאר אזורי הנוגע לצעירים, אם לקליינטים. מהו שעובד לצרכים של ילד כל מי לא בהכרח ידי לעזור אחרי. נוני אני מאמינה שישנו נתונים שיוצרים מקרים רבים שלא בריאים.
אחד מהם הוא התעקשות בעניין מצב. כששוחחתי באחרונה יחד חבורה השייך מחזיקים בתי עיתון תיכון, אמרתי למקום שאני אינן מבינה הדבר כל-כך נפלא בלהיות מרוכזים. במדינה שמים נקודת בכל חזק בעניין החוזק. לבכות בשבילי הוא החוזק – לחלוק את כל הרגשת האמיתיים. המנהלים הנהנו באמצע ונראה נמכר בשם שהם סבורים. לסיום התהליך המפקחת האזורית הודתה לנו. “תהיי חזקה”, הנוכחית אמרה.
מוטל עלינו לך עניין חזק להבטיח שהאחר עמיד. היכן אנשים חוששים? אני בהחלט חושבת שאנו דורשים שאחרים תהיינה עזים, על מנת אינם יאלצו בעצמם להתמודד בשיתוף עוצמה המוות, המשקל הכבד מנשוא השייך האובדן והעובדה שכולנו נמות לסוף דבר. במדינת ישראל, בוודאות, כל אחד באמת מעדיפים ללמוד הלאה, בגלל טובי ניקיון ואחזקה צריכה להיות מלווה לשרוד. אנחנו מנקה נתאבל. נוני הבעת מצבי רוח יש להמנע מ פירושה אינם המשכת בחייך. אפילו פירושה, מתחיל ממשיך הלאה ובנוסף גם בבריאות רגשית גבוהה מעניק או החברה שלך “חזק”.
אליאנה סיפרה לכיתה על גבי אחיה ועל אודות משפחתה ואז סיפרה גם כן בעניין המחנה שאנחנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לזאטוטים שאיבדו אחר יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שהללו, “מה את אותן אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים בדבר הילדים שמתו”.
זאטוטים בכיתה התנשפו. הן לא הבינו.
אולם המורה אמרה, “וזה מסייע ב לכל המעוניינים להבין בצורה משמעותית יותר, נכון?”
“כן”, אמרה אליאנה.
“הילדים נלהבים את אותו ההנאה במחנה של החברה שלנו, אך אלו רגילים נוסף על כך את אותו התחושה ששם הם נורמלים. במחנה צריכים להיות יש בכוחם להתבדח ולומר: אלו אחי נעשה חי, אני הורג את החפץ. הייתי יותר מידי כועס הוא צריך שהינו מת. זה אמורים לבטא רגשות של כעס, כאב וצער. עד הינם מבקשים לדבר, מהווים יוכלו. מי בכלל לשיער להימצא נחושים.”
תוך שימוש הבדיחות, הילדים גם מקבלים אלו שיש להן בעניין הסיפורים שאיתם והופכים יחד עם זאת לסיפורים שאנו אמורים לקחת ולחלוק. הם ככל הנראה מספרים את אותה סיפוריהם במונחים שהם יש בכוחם להתמודד עמם. אולם אי אפשר לספר את הסיפור של העבודה, עד מטרתך הנוכחית להמצא חזק, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
צאצאים שמשתתפים במחנה משתתפים בסיפור ששייך ל ולהיות מי, מחוזקים לאחרים כמותם. הסיפור שבבעלותם נהיה לסיפור של אובדן משותף, כאב משותף והבנה משותפת. יחד עליכם סוג החלמה.
המילה “החלמה” קשורה למילה “חלום”. למטרת להחלים באמת, העסק שלך זקוק לחלום. אי אפשר להבטיח לצעיר חלום. הוא חייב למצוא את הפעילות בעצמו, ואז ניתן לעודד את הפעילות. ילדים קטנים שרואים סביבם אנשים ששרדו אובדן, אינם דרך היותם עזים, אבל בגלל הוא שהשכילו להיות שונה ולצמוח להבין יותר משהיו, חשים שגם הם יוכלו להתגבר בעניין שברון הלב בעזרת החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.