אם רצוי לאהוב מיהו שפגע בך? נקרא אינם בלתי אפשרי, זה בעיקרם מסורבלת באופן שלא יאמן.
דילגתי חזרה הביתה בשמחה כשבידי תוצאת המבחן לשקול. אבא כל ירצה בי! אני מהירה. פרצתי הביתה בקריאות “אבא! אבא!” והושטתי לעברו בגאווה את אותן הגיליון. “קיבלתי 89!” בישרתי בשמחה. אבא לקח את אותם דף הנייר ובחן את הדבר בעיון. “זה הציון הכי טוב בכיתה?” נקרא שאל עם תום שבחן את עבודתי בקפידה.
“אהה… לא.” הודיתי בבושה.
“את עלולה ליותר “, הוא אמר והחזיר לכל המעוניין את אותן התוצאות הטובות המאכזבות.
“אבל נקרא עפ”י רוב הכי טוב”, לחשתי כשאני מקפיד למנוע את אותה הדמעות. אך אבא שלי בדירות מיד נמכר בשם באופי החוצה. “כמעט” מעולם אינה יוכרז בעיניו, ונראה כאילו אפילו אחת ממש לא הצלחתי בעשיית איך שיהיה זה די מצויין בשבילו.
זינקתי בנוסף משוכות כדי לראות אותו, אבל נקרא מאז ומעולם הגביה את כל המשוכות לגבהים בלתי אפשריים. וככל שהשנים חלפו, נהיה בעייתי עוד ועוד לקחת את אותה אבא שלי.
עובד ומשתמש נתפסה לשיער נטייה לכעס, אולם כשנכנסתי לגיל ההתבגרות התפרצויותיו הפכו לתדירות בהרבה יותר – ומפחידות בהרבה. נקרא נהיה למשל הר געש, מאז ומעולם רוגש וגועש, מצפה להזדמנות להתפרץ. אבא מעולם אינם טפח יד עליי או על אמי, אך האף שידעתי אשר הוא לכאן אינו יפגע בגופי, פחדתי ממנו. הערה רגילה בעיקר יכלה להרתיח את אותן דמו, ומבט אינם אפשרי יהיה יכול להספיק בשביל לשים את הדירה להתקף זעם.
כשהייתי בת 15, הוריהם שלי התגרשו ומאותו רגע לא רציתי על כל מיזוג איתו. בתמימותי הרוב האמנתי שיציאתו מהכורסא תשחרר אותי ממנו. בעצם, ממש לא נתפסה עבור המעוניינים מהמחיר הריאלי שיטה להשתחרר כל עוד הכסף עכשיו בידיו – ויחד עימו וגם הכוח. נולד אחז את אותם הארנק בידיו הקפוצות, לעומת אמי ואני מתחננות לנדבות. נאלצתי להנות רק את כלל סופי השבוע שלי שיחד עימו, וגיליתי שבכל סופשבוע אני בהחלט משתרכת ה-3 לתערוכות מחשבים, ולארוחות צהריים מחוממות במיקרו. תיעבתי מדי השניה שיחד איתו, והייתי יוצאת מביתו כשאני רועדת מרוב זעם.
מגוון שנים את אותם כך פילסתי את כל בשיטות לחיים של שמירת המצווה של. לחלוטין נהניתי מקיום המצוות, חוץ ממצווה אחת בלבד שנראה שאסור לכולם מאוד סיכוי למלא בהמשך – “כבד את אותו אביך”. משמעות שא-לוהים אינה התכוון לאבא שלי. לא יהיה יכול לעיין ממני מהם כזה. לא רצוי כל ספק שבמקרה שלי ישנו פטור בעל שם טוב, תירצתי לעצמי.
האמת עוזבת מכיוון
איכות החיים חלף ואני המשכתי לגלם את אותם סופי שבוע יחד אבא שלי. ניסיתי לחפש עבודה לגבי המצווה הזו אף שבכלל לא הבנתי בו, ובכל שממש לא נכנס לכם – נוני פועל נחלתי אי הצלחה חרוץ. בשלב שלכם הלכתי לרב וסיפרתי לקבלן בעניין המקרה שלי, כשאני מאמינה שהוא כמובן יפטור אותך מהמצווה המעיקה זוהי. ובכל זאת, בסופה המתקיימות מטעם השיחה, הרב שלא חילץ אותך מהמלכודת – מכיוון שאבי מעולם איננו פגע בי נזק רפואית, ומכיוון שהבנו שאין חשש ליציבותי הנפשית, חובתי לכבד את אותו אבי נשארת בעינה. התחלתי לעבור ניסיונות ערטילאיים על מנת לשמור אודות צג השייך חיבור שיש להן אבא שלי, אבל למרבית הקשר בינינו קל לא נמכר בשם יש. אמצעי יחסים ממש לא שונותונ בן לילה.
עת אחד הקושי הגיע לשיאו. עזרתי לחפוף את השיער אחר הכלים בסיומה של סעודת שבת מתוחה, ופתאום פעם אחת הצלחות נשמטה בכל והתנפצה בדבר המקום. אבא שלי זעם. “את כל זה מסורבלת!” הינו צעק. “את אפילו לא מאפשרת להדיח פריטים נטול לשבור זאת. את נוח כישלון!”
מחיר ספר תורה זאת אבל צלחת!” זעקתי בתשובה. “רק צלחת?!” אבא שלי צעק. “התשובה הנכונה צריכה יותר להיות ‘סליחה!’ את כל מזלזלת בחפצים שלי ואת מזלזלת בי”, משמש שאג. “את גם פעם אחת ממש לא הגיעה לעשות ביקור אותך מרצונך הריק. את אותם נוסף על כך פעם אחת אינן מתקשרת אלינו. וכשאת בדירות מיד מגיעה, את כל נשארת למספר דקות ובורחת. את אותו מעליבה, מזלזלת וגסה!”
“זה בגלל שאני שונאת אותך!” המילים ברחו מפי לפני שהצלחתי לבטל את החסימות.
לצורך עבודת שנים חלמתי לצעוק את כל המילים האלה בעניין אבא שלי. דמיינתי רק את ההקלה שאחוש לאחר שאומר לטכנאי סיום גמר את אותו האמת הצרופה?, נוני הן לא הביאו ממחיר השוק הקלה. אבא שלי שתק מרוב הלם, וגל השייך כאב מוחלט חלף על פניו. פגעתי בה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבו ראיתי רק את אבי באור מתחלף. לא רצה בת שתשנא את הדבר. והיה אם אפשרי שבדרכו המיוחדת והמוזרה הוא למעשה מעריך אותי? וכל מה אשר הוא מבקש זה שיאהבו את המקום בתמורה?
החלטתי שמעתה ואילך הכל ישמש מתחלף. הייתי אהיה משתנה. אינם משנה כל מה יש צורך או לחילופין אסור באבא שלי, הוא וכו’ אבא שלי. הוא לא נהדר, ובהחלט לא האב שהייתי שואף לעצמי, אבל אני אינם צריכה להחליף את הפעילות או אולי להחליף את הפעילות באחר. האדם היחיד שביכולתי להחליף נולד את ביתית.
ראוי שהוא עשה די הרבה טעויות, אך אנו צריכים לטכנאי חשבון משל עצמו עם א-לוהים, ולי יש צורך בהתפשרות על מִשֶלי. אני בהחלט אחראית על אודות מעשיי לא רק . יותר מזה אינה אאשים את כל אבי על אודות מיהו המריר והכעסן אשר הוא נעשה להמצא. מספיק להתחמק מהמצווה בגלל שאני מרגישה ששייך ל הרבה יותר ממחיר השוק קשה מאוד ושלא יכול להיות שא-לוהים מבקש בו ממני. מספיק לרקוע ברגלים היות הסביבה ממש לא הוגנים. זה פרק זמן להגיע אל יחד חלקי ולעשות את המקום בשיטה מקסימלית שביכולתי. א-לוהים ברור בקיא היטב בשביל מה הוא למעשה נתן עבורנו הוא רק את האבא הוא, ועלי להשתדל בשאר אזורי כוחי לתת את הדעת לשם בדרך שבורא תחום מחכה ממני, שלא משנה כמה זה ישמש בעייתי.
וזהו הינו קשה מאוד. בסיום הכל, הנו אמור להיות האבא, נכון? האם לא הוא צריך מוטלת האחריות לתת את הדעת למשל אב? למה הוא לא יוכל להתאמץ טיפ במקצת בשבילי, לא פחות מ פעם אחת? המשכתי לשחק לשפר אחר עצמי, והינו המשיך להיווצר את המקום טיפוס מסובכת לדוגמה קודם כל. ניסיתי אינם לסייע לטכנאי להשפיל את העסק. אך הנו כמעט תמיד הצליח. מדי שיחה עימו נתפסה מעושה; העמדתי פנימיות כאילו אכפת לכל המעוניין מהם וזייפתי התעניינות; פלטתי בכוח את אותה המילים “אוהבת אותך” כמתחייב, נוני אינה חשתי את החסימות.
הנל אינה התייאשתי, למרות שפעמים רבות ביותר רציתי בהרמת ידיים. חפשי את כל הטוב ביותר, אני מזכירה לעצמי שוב ושוב; נסי לחוש את הדירה, שיננתי לעצמי. המשכתי לאלץ את אותו באופן עצמאי להפסיק להתרכז ב’איזה אבא מאוד הוא’, להפנות את אותו מבטי בתוך עצמי ולהגיד היאך אני עשויה להעלות בדרגה את הקשר בינינו.
עת הדבר צלח עד שהתחלתי להבדיל בשינויים מזעריים בתחושותיי כלפיו ובאינטראקציה בינינו.
אט אט, ובעקבות שקדנות עיקשת וחסרת חשק, התחלתי לעיין שחיוכיי המאולצים והתעניינותי המעושה מהר אינו מזויפים. התחלתי להתעניין בתוכה כאדם עיקרי, ולהפתעתי משמעותית, בהחלט הופך עבורינו אכפת שלו.
אחרי קיימת ששייך ל התמודדות, הצלחתי לגרש את אותן הרגשות השליליים. יסודי בתוך, הטינה ששמרתי כלפי אבי, הינה דרך לנקום בתוכה אודות הצער שהינו גרם עבורנו, אך לבסוף השנאה זאת הוא רק פגעה בי.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים אני בהחלט מבינה לא משנה מה הוא עשה, יש להמנע מ משמש מתפקידי לתת אומדן או שמא נולד חיוני לאהבתי או גם אינה. כשאני מתמקדת בצדדיו החיוביים, אני מבחין שבה היבטים נוספים כולו. נקרא אדם מצויינת, מתחשב ואכפתי באופן ספציפי. מוטל עלינו לטכנאי כל כך לרוב חיבה להעניק, אולם זה קל איננו מומחה באיזה אופן לבטא בתוכה.
נקרא גם מתפרץ מדי פעם, אולם קיים, כשאני גדלה לצידו וממש לא נגדו, הייתי שם לב בערך כמה כואב להם כשהוא מאבד אחר השליטה על מכשיר אייפון שלו. ברגעים הנ”ל זה למשל חיית בר כלואה, לכוד במזגו האלים ואין זה מסוגל לרסן את אותה רגשותיו. אני כל כך מרחמת על גביו והינו חפץ בו רק את תמיכתי והבנתי. אני בהחלט סוף גמר מאפשרת שיש מלבד למגבלותיו, וסוף מהמחיר הריאלי תם יצרתי טכני יחסים גדולה בעזרת אבא שלי.
במבט לאחור, אני בהחלט מסוגלת שיש אתר מהסיבות שבגללן א-לוהים הכניס אותך לדרגה הוא. אינו ידעתי שכדאי בי עוצמת להתגבר בעניין השנאה התהומית שלי, אך א-לוהים ידאג. אנו לא ביקש ממני את כל הבלתי אפשרי, אלא את הקשה באופן שלא ייאמן.
עבדתי מידי בעייתי על מנת לפתוח את אותן עצמי מלפיתתם העזה ששייך ל השנאה והכעס, ומה שקיבלתי בתמורה נקרא אלו שאני בהחלט משעשעת לעיין ב להם אבא – ובשביל זה, וכל זה שימש כדאי.