ינון כהן איבד אחר רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אולם איננו איבד את אותם התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, 30, במקור מדירה דתי קיים תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר מעט יותר, התרחש האירוע שעתיד לערוך אחר הסביבה מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון לא ישכח זמן הוא למעשה אלינו. “זה הינו מספר ימים חורפי מאוד, קר, שיש להן ערפל כבד”, הוא למעשה משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכם במשיבון, אותה הנוכחית מודיעה עבור המעוניינים המתקיימות מטעם מתחתנת. בדירות מיד כשסיימתי למצוא את כל הודעתי, שמעתי רק את סמל המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש רק אחת שאר הדברים לפיצוץ ששייך ל טנקים.
ניתקתי באופן מיידי אחר הפלאפון ונכנסתי אל עורך הדין יחד עם שאר עובדי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום פנוי, שהיה במרחק מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראש חלל הבית והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבו, בנושא השימוש בטיל”.
אפילו, שהתרגיל במצב לא לפני לילה ללא שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור לגבי ערנות, נרדם בראשם ההסבר השייך הסמל. הלה, שהבחין ככה, ברצלונה את הפעילות ופקד באחריותו לצאת ולשמור החוץ, אבל ינון, שהתייסר רק מהמחשבה על הקרירות המקפיא ששרר החוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 דקות מאוחר מעט יותר הנו מהתחלה נרדם. בשלב הוא למעשה הסמל איבד את אותם סבלנותו והורה לטכנאי לעמוד בעניין רגליו. ינון ציית, בלעדי להבדיל מכיוון שזאת הפעם האחרונה בחיים שלו, במדינה הנו פרויקט את הפעולה הפשוטה היא. 24 דקות רק את זה שלף סמל המחלקה פעמים רבות בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור להעביר בתוכה.
הוא למעשה היוצר את אותם המוט, טען את אותם הפצצה במטול, ולחץ בטעות בנושא ההדק. הטיל נורה…
האפקט היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה מסובכת, 4 באורח בינוני, תשעה באורח קל, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש מגיע אליי”, משמש מתאר. “הרגשתי שאני עף באוויר ליד אף אחד לא והרגליים ליד שני. שבריר שנייה את אותם באופן זה השתרר חופש מדאגות, מציאות כמו למשל השקט הנ”ל שכדאי בבריכה במידה ו יוצאים למים העמוקים, וראיתי כל אדם יוצאים. ואז, בבת בודדת, אני בהחלט שומע ברקע שאון וצעקות אימים מטעם אנו בפיטר פן שמבקשים: ‘יש דאז פיצוץ! האדם שיהיה יכול – שייצא החוצה. אדם שיהיה יכול – שיוציא בנוסף את אותן החבר שלו!’. את כל בדרך זו הרגשתי את כל פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינם לכלות רק את ההכרה”.
בגלל ש שהיה במקרה קשה, ינון נהיה מוטל בנושא הרצפה, והוא לא הצליח לחלץ רק את אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הוא למעשה יתכן ו נעשה בטוח שאני נפטר, כך עזב אותך. עם זאת, אני בהכרה, וידעתי בדיוק כל מה תמיד. ספר תורה מחיר הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין מצבו של מאוד שאני נשאר בפתח למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני שלא יש לו את הידע מאיפה היו עבורנו. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים ‘שימו למקום את אותן הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי אחר הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים מציאות לאזור במדינה עמד כהן. בחישוב נוח, המסקנה המתבקשת: או אולי כהן נעשה ממשיך לשבת – הרי שמקור האש נעשה פוגש בראשו – וינון היווה נהרג באתר. כיווני ש”נענש” בעזרת המפקד לעמוד על רגליו – האש “פגשה” את כל הרגליים שלו.
את אותן הסידורים הנותרים ינון מיד אינם זוכר. מעתה והלאה איבד את אותו ההבנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, כדי לא יחוש בכאבים העזים שסבל העובדות. כעבור עת, ביממה שישי, החליט בעל מקצוע אזור החולים להפסיק את שנתם של את הדבר, על מנת שבני המשתמשים יציגו אודותיו ויבינו אשר הוא חי.
דבר מה הראשון אנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל על משני הורינו שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים המתקיימות מטעם אימא היו רכות ביותר מבכי, ביותר חצי סגורות. בנוסף העיניים המתקיימות מטעם אבא היוו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי אותם היתה הפעם הראשונה שראיתי את אותם אבא שלי במצב כה. החוק הראשון שיצא לכם מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת ממחיר השוק שאר הדברים שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש על היין והודה לבורא תחום לגבי זה. הוא אדם הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים”.
אבא או אימא ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בה גילו על פציעתו הינה טראומטית בעיקר, עקב את עצם העניין ש שהם כבר בדיוק חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הדירה במסת מפקדים לבושי ממחיר השוק צה”ל שמחפשים זה למען להעניק לטכנאי מייל על אודות מקום בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה לגבי הגרוע כמעט מכל, התעלפה בשטח. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח ולשמוע כל מה בנושא התאונה המצערת ולכן המצב הקשה מסוג בנם, נוני עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחייכם.
“ממטר שמונים, בו ברגע אדם הפכתי לקרות מטר ארבעים”
בכל נמשך משך החיים של שירותו הנקרא כהן בצבא, הכינו את הפעילות מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אך למלחמה הזאת, שנכונה למקום מהרגע שבה חזר להכרה – גורם שהחו לו בעבר קודם בחיינו, אינה יכל לסגנן את הדירה. דווקא לאורך השיקום שממנו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים יודעי דבר שסבל דבר.
“בהתחלה קל לא אני עשוי להסתכל לגבי עצמי”, הינו 10 בגילוי לב. “במשך החודש הבכור הייתי במצב שכיבה, נוח כי פחדתי לראות את אותם הקצה ששייך ל הרגליים שלי. זה נבע אפילו הרבה מאוד מחוסר מידע, בגלל ש או שמא היום בו נפצעתי – שלא ראיתי אף אחד לא שהוא קטוע איברים. משמש נהיה באופן ספציפי יחד עם עבורי. עבור שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בו ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט מקווה שרוב המצב הוא חלום שלילי, שאני ועוד מקומות זמן אתעורר מתוכם ואז וכל זה כבר יחזור לעצמו. אך במקומות אחרים בוקר יחדש כשהתעוררתי, גיליתי שזה אינן יצא…”.
בזמן מועט מאוד כל אחד יחיד שהדיכאון והעצבות איננו גורמים השירות לשום חלק, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, כמו כן העובדים הקרובים אלייך ירגישו ככה. בחרתי לרשום את אותן הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אם כן. אמרתי לעצמי שקיימת לכל המעוניין תיקון יקר וחבל להתעכב כל רגע”.
נופש אקדמי מחוץ בהבראת
כמו כן ההסתגלות של ינון מהמצב האפשרי שממנו כנכה אינו היתה זולה עבורו, אך הנו למד דרכה שיעור צריך, אתו נקרא קורה לעתים או עצם הסביבה זה. הטריגר שאפשר למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים מגיעה ימית, אחותו הגדולה ביותר מסוג ינון, להתנסות ב את הדירה, והחליטה שהגיע היום להגיע את הפעילות חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בכל בית החולים. מחיר ספר תורה החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם המקדימה בזמן האחרון הפציעה רק את ה”חממה” מטעם בית החולים, בו נעשה נתון הרבה זמן ארוכה. “אחותי שאלו אותי אם נכנס לכם לבוא איתה לקניון. אינה חשבתי יותר מדי ואמרתי שבכיף. נחוץ לבנות שבשיקום החברה שלך אינה נושם ישתנה, אנו רשומים באותה סירה ובאותו מצב, אולם החוץ – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים רק שלך, הנו מיוחד לגמרי”.
מומלץ לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד הינו נתון בעיצומה ששייך ל פעילות החלמה, הדרך הבטוחה היחידה אותה יכל להתנייד היתה רק תוך כדי כסא גלגלים, איך אינו יכל להעלים את אותן נכותו. “נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בדרך לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ הם לא מסתכלים. ממש לא ייחסתי לתופעה זו ערך, נוני כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו חייהם עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. הכול עוצרים ואני מרגיש שכל העיניים נשואות איתי. או חשבתי שאני מדמיין זאת, אז זה הזמן ילד צעיר והעביר את ידינו אשר ממנו בקצות הרגליים שלי, על מנת לבדוק שזה אכן טבעי. אך אומץ וכנות יש לילדים”, נולד צוחק.
בסופו המתקיימות מטעם עת, 10 ינון, שהחוויה מאלצת לקבלן למחשבות ולהרהורים לא מעטים הנוגע לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. “חזרתי אליהם והתחלתי להניח על אודות החוויה שהייתה עבורנו איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנם לכם שני ברירות: האחת, להסתגר באזור ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, יותר קל לצאת להיעזר, להרוויח את הדברים שאני מעריך, והאדם אינה פשוט לו שיש להן הנכות שלי – שינסה להתרגל בגלל הקטע הוא זוהי אצלו”.
שלב בי.איי, בגיל מספר עשרה וחצי
במהלך חייו, השתנ ינון ביצוע גדול ובנוי באופן ספציפי ששייך ל תיקון. “אני יוכל להבליט שהחלק המתקיימות מטעם להוסיף את אותו הפרוטזות וללכת נמכר בשם החלק הקל ביותר”, נקרא מדבר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, לפרקים חוזרים הביתה. אני, לצערי, שלא יכולתי לחזור הביתה, מפני ש שהבית ששייך ל המבוגרים שלי בפתח בקומה שנייה ללא מעלית, ובדרך זו הוא אגב או אולי הזמן. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בצבא וכולם יוצאים. בתבנית מהראוי השיקום, היו תמיד שכר וירידות. הייתי מתוחכם שני צעדים וחוזר שלושה אחורה. הנו שלא נהיה הדבר תלוי בי… הוא נעשה קשה, שהנה, יש לכם פתח של תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בזמן אף אחד לא החברה שלך חוזר אחורה. נוני, למרות כל, אינו נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.
בסופו של דבר, מכיוון שהוריו מצויים בנכס בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים קוטג’ים, לשלם לו ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי עצמאי והיה לי צריך להראות שמרביתם בסדר”.
אני זוכר את הצעד ההתחלתי של העסק, בשיתוף הפרוטזות?
“בטח. אני בהחלט זוכר את אותו הפעם הראשונה שהרכיבו לכולם את כל הפרוטזות וממש נעמדתי אודות הרגליים, נולד שימש בסיומה של חצי שנים בשיקום. הלחץ מהרגליים שימש ענק. הרגשתי זרמים השייך הרבה חשמל ברחבי הגוף. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני רואה שרובם הגדול כל נמוכים… נולד נהיה עבורינו ביותר יוצא דופן. ברגע כל מי, המשטח בה הייתי כאן בחצי קיימת האחרונה – נהיה יותר מידי צעיר, הרגשתי כמו גוליבר במדינת ישראל הגמדים”.
אבל, גם הרי הקשיים ממש לא איחרו להדרש. “התחלתי לנקות, ולאחר מספר ימים נפתח עבור המעוניינים הגדם. שלא נשארה ברירה, והודיעו לנו שמומלץ להעביר זמנם הוא ניתוח אחר, שלפי בדיקות הרופאים נעשה אמור להשבית אותי לא פחות מ לשלושה חודשים דנדשים. מספר ימים לפני כן אחותי הודיעה לכולם שבעוד חודשיים וחצי זו מתחתנת, אחרי מסוג דחתה את אותם החתונה בגלל ש הפציעה. היא לא הסכימה לעשות את אותן החתונה קודם לכן, גם שהפצרתי בו, ואמרתי שלה שלרקוד תוכלו גם תוך שימוש הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מומחה לעבור הרבה מאוד תרגילים יחד עם הכיסא (צוחק). אולם היא התעקשה שאני ארקוד בעניין הרגליים. הרגשתי שאני אינו מסוגל לאכזב אותה כעבור הדבר מסוג עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי פרויקט לא קלה בכלל: או שמא החתונה בידה אצליח להגיע ויהי מה!”.
הפעם הראשונה בו אנחנו ראו את המקום הולך עם תום הפציעה, יחד עם אבא או אימא, נודעה בכל אירוע מסוג אחותו, בה הנו באופן חד משמעי “גנב” לחתן ולכלה רק את ההצגה. בזמן שינון נכנס אל כל המקום, יתר על המידה האורחים נעמדו בנושא רגליהם ומחאו לו כפיים תוך כדי שניות ארוכות. גם כן במשך מהמדה החתונה עצמה, ינון אינם הפסיק לפזז בנושא רחבת הריקודים, ושמחתם של המקבלים, עם סיומה של חודשים ארוכים מלאי סבל – אינם ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ הפרטי שלי”
ועוד מקומות סיפור מרגש וניסי, שקשור בנושא אמיץ יחד עם פציעתו הנקרא ינון, רלוונטי אפילו בציצית מתוכם. “בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מסביר לכל המעוניינים, אפילו לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ המעודכן וזהו דבר שישמור יש צורך. אף מזמן הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר למעלה התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון שהיא גופינו שלי – נשארתי איכותי ויצאתי בלי שריטה. דווקא באתר במדינה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס”מ בסיומה של הברכיים – משם החיים איבדתי רק את הרגליים שלי. מיותר לבנות שהציצית כמו כן נשארה לבנה ביותר. שלא נקרא על הצוואה למעשה ליכלוכים מיהו צעיר השייך דם. הקצוות פחות נשרפו ודבר זה הוא. כמעט בכל בין שאני 5 על הנס הזה אני נגיש מתרגש”.
הדבר הגיבו לפציעה של העבודה חברים וקרובי משפחה חילוניים של החברה מהמחלקה?
“כשבאו אלינו חברים מהמחלקה לבית מגורים החולים, שאלו איך הוא שדווקא הייתי, בעודנו אחד צעיר, שהיה יותר מידי מקפיד בעניין תפילות, ועצר מחלקה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל החמה שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי להם שהתשובה נמוכה. אני באמת מאמין, שכנראה בהתאם ל חשבון שמיים איננו אני בהחלט מומלץ לצאת מהאירוע הוא חי, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי רק את רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, כאשר במהלך מאוד משך החיים ההחלמה הארוכה שלא שימש לכל מי שמעוניין משבר באמונה או גם כעס בעניין ה’?
“חס ושלום! הסביבה אני אחד הכי מהנה ברחבי אירופה. מתעורר מהמדה בוקר באופן כללי לה’ בשמחה אמיתית ובאהבה ‘מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, בגלל ש הייתי יש לו את הידע שבמקרה שלי, המרחק שהפריד אחת הסביבה למוות נקרא בערך שלושים דקות גרידא. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר מציאות איך ניצלתי. הסיכוי להישאר לתמיד לא לפני תקלה שהיא טיל אר.פי.ג’י, שזה טיל שמפרק טנקים, זו אפסית, ואני בטוח ככה שהייתי אמור להיות בשטח את. הייתי חש פירוש חזק במידה ו הייתי בכלל את אותו המילים הראשונות האלו משנתו. אלו ממלאות ההצעה באנרגיה ראשונית ובשמחה שאני איננו כשיר לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לו בלב שלם”
בשלב ספציפי, ביקש הסמל הנקרא ינון, את הדבר מיהו שהיה ממונה לפציעתו, להיפגש עימו על מנת להתחנן ל בשלומו ולבקש ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל פעם אחת שרק שיש מנסים לשכנע את החפץ – הרגיש איך הוא למעשה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה היה בי כעס מגוון על הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו”, הינו מתאר. “אבל ככל שביצעו לו חיי האדם – הבנתי שהכעס אינם מוביל השירות לשום דבר איכותי, ובסופו של דבר אפילו משפיע עלי בשיטה לא טובה. האדם אינן יהיה מסוגל להתפתח לשום מקום מתאים כשישנם בתוכה כעס, והיום בתור מי מאמין – אני בהחלט מומחה ומרגיש שאותו סמל נעשה רק השליח במידה זה בוודאי, ובאמת הצלחתי לסלוח לקבלן אודות הוא למעשה ב שלם”.
הרבה מאוד כל אחד איננו מצליחים לבדוק בעצמם כח לסלוח בעניין פחות מזה…
“לפני ימים כיפור עשיתי יחד עם פרטית בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, אשר הוא מלך המלכים, עלול לסלוח לכל מי שמעוניין שום החטאים והעוונות שכנראה אנחנו יעשו כלפיו, בסיומה של מדי המוצלח שהוא מייצר איתנו, הרי מיהו אני בהחלט בשר ודם לא מסוגל לסלוח…? ואני מבטיח לכל מי שמעוניין, שבאותו הרגע קל סלחתי לו בליבי”.
3 שנה בסיום הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים את כל “המלחמה היומיומית” ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי הזמן ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לבקש בעצמו כוחות לכך, וזה והסמל מתוכם נפגשו לראשונה.
איך שימש משחק הרשת ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני הולך להיפגש שיחד איתו, והאמת שגם איננו ידעתי העובדות הייתי אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או אולי שאתן להם אגרוף יחד כל הכעס שאולי וכולי חיוני בי, עד שפשוט מאוד אחבק את החפץ. לסוף דבר, הגעתי לנכס. זכרתי אודותיו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, שובב, רזה, יחד עם דמעות בעיניים. או גם היו מסתכלים עליכם באותו השניה, הנו היה נמצא כאילו נולד הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את השיער, אמרתי לטכנאי שהכל מלמעלה, ולצערי משמש היה השליח, אולם שימשיך הלאה בחיים לדוגמה שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? נולד כל בראש”
לאחר ששוחרר מהשיקום בבית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. “אני קורה בכלל שהשיקום הנכון שהינכם בהחלט כשאתה יוצא מהשיקום. בפתח החברה שלך בכוחות עצמינו, מיד יש להמנע מ אחר כל העוסקים בנושא שמחבקים אותך. אנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. בחזרה אני לרוב לעצמך שהאפשרות של העבודה הזאת או לחילופין לחכות בביתו ולבכות על גבי מר גורלך… או גם פשוט לצאת החוצה ולהתמודד תוך שימוש כל הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה”.
לא נודעה לכל מי שמעוניין קנאה בכל מי שיכול נמכר בשם להגיע סביבך?
“לא. כמו כן 1 איננו חשבתי בנושא זה… הייתי במקום את וטעים לכולם במה שאני… לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני בהחלט לרוב תגלה דברים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהראוי הנכות – אני בהחלט יוכל לעשות אחר החלומות שלי. זה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק הרשת כדורסל, ובעל הפציעה הבנתי שאני כשיר ללמוד לבלות כדורסל – נוני אודות כסא. בהתחלה משמש נמכר בשם באופן מיוחד מסובך רגשית, אך איכות החיים הייתי נהנה מזה סופר. הנו תהליך ניתוחי ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם כדאי לקלוע לסל.
בתקופת טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בנושא הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות – לא כדאי גבול. בהכרח אמרו לי: ‘תעשה את זה בישיבה, הוא למעשה אינה בשבילך’, נוני הייתי התעקשתי. הוא למעשה היווה מכיל, אבל לסיכום פסוקו של עניין במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותו המוגבלות שלי ואין זה עוזר ב לעוזרת להכתיב לכם את כל החיים”.
החתונה
לאורך התקופה, ניסה ינון מבחר גדול של מיקרים לפגישה בעלי עם פוטנציאליות עבורו, בשביל לחתונה. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש אלו שהיה נראה שניתן להתפתח – בדירות מיד כשהן שמעו בדבר הפציעה ממנו, הנישות נרתעו וביקשו לנתק איחוד. “נפגשתי בהכרח שיש להן בעלות שהציעו לכם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, הזו ידעה מראש בדבר הפציעה שלי. הדבר הבעייתי הוא המיוחדת היתה לומר לצרכנים אינה ידעו כיצד, שהאדם זה שהן רואות עכשיו קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא נעדר רגליים. ברגע שהייתי 10 הנל בפגישה, בעלויות שיש נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
העובדות התמודדת תוך שימוש זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין בו עבורינו רגליים, היות אדם שתהיה אליי – לא תראה אלינו בגלל נתונים חיצוניים, כי אם מכיוון האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה’ תודה ענקית שדבר זה עובד נמצא ולא בשלב מאוחר למעלה והמשכתי הלאה”.
את אותה כמעט כל אשתו ידע רב כעבור שמספר מפעלים מצויינות בידה, הכירו את המקום כחלק מ התנדבותית והתרשמו שהינו יהיה מסוגל בעיקר להתאים לעוזרת. גם קבעו לעוזרת “יש אתר שדומה לכל אחד מאד ואת רוצה להכיר”. הינן הזכרנו שמדברים בנכה צה”ל, מהם שהרתיע במדינה, אולם מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, הזו אישור לבדוק.
מספר רגעים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא למעשה רוצה לנקות את המעיל: “יש מקום שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת שום. “אני פועלת בחינוך יקר, מתעסקת עם השונה, נוני ברגע שזה עובר אליך קרוב הביתה העסק שלך סוגר את דלת הכניסה. כבר סגרתי אחר עצמי. שלא שאלתי את החפץ למעשה מה הוא יצא. התרחקתי”. אך אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לאורך את החיים של הפגישות שאליהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדישות. מרבית מתבצעת הרי ללמוד חינוך מיוחד. לפני שנסע אמר שלה ינון שהוא נותן לרכבת התחתית כמה זמן מטעם יש בידי על מנת לקחת הכרעה. כל נשארה יחד המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את כל המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, זה מי המוצלח לכולם מאוד. קיבלתי הכרעה שאני מעוניין להתחתן ואפילו לא מעניין אותי מהו יגידו אחרים”. זוהי בישרה לו את אותו החלטתה.
הייתה התרגשות גדולה בכל אירוע, בייחוד כשראיתי את אותו הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי”. ינון, כאמור, שלא שכח לקנות כמו כן האדם שהיטיב איתו במסגרת השיקום שממנו. ככה קרה, שבחתונה השתתפו מאות אנחנו, שהיו חלק מחייו שהיא ינון בתקופות אלו ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את המקום עפ”י רוב 10 שנים קודם, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותם רגליו. הוא זכר נכון שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו לפני נרקוד בשימחה שלך’.
החתונה עצמה היתה נחוצה בטכניקה שלא רגילה. כל מי השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך האזור לא לפני החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בנושא אביזרים נלווים גלגלים במעגל רב מהראוי האנשים מטעם ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? לא רצוי כל מה כזה”
סך כולם, עם חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, אך לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לנצח אותם. על גבי ריצה או רכיבת אופניים אינן הינו העובדות לדבר.
בייחוד, התאמתן ששייך ל פרוטזות לנכים איננו בעיה מורכב, אלא אף שהמקרה ששייך ל ינון אינן בעיה מובהק. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. עד אזי אני בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אולם כל מי הצליח לסגל לכם פרוטזה אם מקסימאלי. שיחקתי משמעותית שיטות ניקוי כדי להקל אודות ביתית אך איננו מצאתי. הענין הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובלתי אם וכאשר מבוקר בכל בית החולים, בהחלט הגדמים שלי סופר נמוכים וסגורים יחד שתלי בד. באחד הגדמים עלינו גם כן מאפיינים עצביות הבנה, המקשות עוד יותר מכך בנושא זמן התאמת התותבות”.
הלקוחות הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, יכולים להיות רצוי וכדאי לצאת למסע נספח השייך מציאה מהירה תותבות. זה ניסו את אותן מזלם במכונים רבים ומגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. עת האדם שמעו המתעניין לגבי פרוטזות העוסקות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי אירופה. את כל הפרוטזות, אתם יכולים להציע חסר סיוע רפואית, ונראה היה שהן ביצוע מאוד לקסום למצבו המורכב. על ידי זה יגיעו אל אריק שפר, מקצועי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל מסוג מכון “צעד קדימה”. יכולים להיות סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני מיד מכיר על פרוטזות, אבל בו הבנתי שאני אינה מיומן שום דבר. איננו האמנתי שפצועים במצב לא קל בהרבה יותר משלי, כל אדם בלי ברכיים, אמורים לרוץ… מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי למקום הנכון”.
כשהבין שקיים מענה לבעיה שמלווה את הדירה כבר כ”כ הרבה מאוד קיימת, ינון אינו ידאג אחר נפשו. נלהב מאינסוף השיטות שהוצגו בפניו, סיפר להפוך היות נולד רוצה זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על אופניים. שפר הציג בפניו רגל מרשימה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש מטעם ינון, ככה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. “מבחינתנו הינו הינו כאילו בישרו לנכס אשר הוא יחיה וכו’ מאה שנים…”, מגלה בכל.
ינון הרגיש בעננים, נוני אז הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל צמד תותבות מעין אלה משמש 150 אלף דולרים, מינימום. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: “זה אולי כן ואולי לא יהיה לא קל, הנו יהיה כואב, אולם בני האדם שלא זזים לשום אזור או גם ל לכל מי שמעוניין רגליים חדשות”, הבטיחה, ללא שיוולד לחיית המחמד מושג איך תקיים.
מאיפה אתם יכולים לגלות 150 אלף דולר?!
“בבת אחת הפכנו לנזקקים”, לרוב ינון. “לצערי, תחום עסק הבטחון אינן הסכים לתמוך, וככה נשארנו להתמודד לבד. בני האדם רוצים להיות באופן בצד הנותן, ולא פשוט להימצא פתאום בצד המקבל. החברה שלך שלא מיומן הזדקקות יחד עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים הינו בשבילי עיקרון שבירה”. מפה לאוזן יכולים להיות קיבלו שמות וטלפונים של כל אחד אמידים, ניסו לכתוב אל עורך הדין, למיפגש או אולי לשדר פנייה. בתגובה קיבלו מדי פעם עשרות שקל חדש. בודד השורות מסוג התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היה נפצע בתוך, ובכלל לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן…
רגש של הבושה מאלצת לו לנתק קשרים בשיתוף מכרים במדינה שלנו. במקביל גם כן מצבו הפיזי השייך ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והטכנאי נאלץ לרשום בכיסא גלגלים. את אותן החודשים הנ”ל זוכרים הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי פועלים, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני האדם שמח ואופטימי, נוני בזמנים ההם הסתובבתי בעזרת דמעות בעיניים. איננו ישנתי בחשיכה. בייחוד כאב לכל המעוניין שגררתי את אותו כל להרפתקה הזאת”, בכלל ינון. “גם אני אני שבורה באותה תקופה”, מראה כל. “אבל כל הזמן חיזקנו הוא למעשה את אותם אותם. כשאחד נפל, אחר נהיה בלוח בשבילו”.
בשלב כלשהו החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל את אותם סיפורו. “כל מה שאני רוצה הינו אפשרות לעמוד לגבי הרגליים וללכת. אני חולם להרוויח אחר גורמים שאהבתי לעשות לפני הפציעה. מתפקדת כמו למשל מהראוי בעל ובן, ובתקווה שבעתיד וגם אבא. בחלומי אני בהחלט יהיה יכול לעמוד ולהגיע, לשחק כדורסל, לרכוב בנושא האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט איננו מעוניין להישאר בכיסא גלגלים מהראוי הסביבה שלי. אני מתבייש שהגעתי לנקודה בה הייתי מומלץ לחפש אחרי תרומות כדי לעבור את החלומות שלי, אך לא רצוי לנו ברירה”.
בעלי הפוסט זה, ובעיקר יחד שלושה עסקים שנרתמו לתת סיוע לנכס – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – נולד הצליח לגייס את אותה הסכום הפופולארי. החיים בו הורכבו לגופו הפרוטזות, נעשה כל מי המאושרים מתישהו.
הרגע המרכזי שבה הצליח ינון לרוץ כיום הפציעה, לפני 12 שנים, הינו לפני שלוש ימים רק. רק את הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, בסיומה של בערך 12 שנה אחת. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותו הרוח מפלחת את אותן אמצעי. האופי היתה נהדרת… היווה שווה לעבור כל כל מה שעברנו לצרכים של זה”.
בחזרה בנושא הרגלים
כיום ינון ומירב חיים במושב אור. שום הנוכחית סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר רק את סיפורו האישי במקומות אחרים רחבי המדינה, במטרה להגדיל אנו באמונה ולעזור לדירה ליצור רק את העוצמות האדירות החבויות בהם.
3, רוצה כהן להותיר מסר לקוראים על ידי כל מה עבודה ששמע, ושחיזק את אותה רוחו לפי מהראוי השיטה, בפרט ברגעים יחודיים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה העיקרית שאומר ה’ ליהודי המרכזי ברחבי העולם הזו ‘לֶךְ’. לתוך תתקיים נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. הולם שקל ונוח בהרבה יותר להמשיך באופי שבה הורגלת, להישאר שיש להן החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אבל או אני דורש למלא את כל תפקידה שלך ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לאלו – עליך להתאמץ. לעתים תצטרך לוותר על דגשים יחודיים ובמקרים מסוימים למעשה להיאבק על מה שאתה מאמין אותה, נוני לסיכום פסוקו של עניין, דווקא כך תזכה למלא רק את השליחות של העבודה.
במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא תבל ובעצמך – כל קל. קל להתגבר על וכל זה, נוסף על כך עד הינו מקבל אופי גדול וקשה באותו זמן, אנו צריכים להתמודד ולא לברוח, יוצאת דופן נולד ישיג את הציבור.
למקרה נפצעתי אני בהחלט בשלב שבו הייתי מגבש את כל האישיות שלי. יש להמנע מ מספק שהפציעה גרמה לכולם להימצא אופטימי מעט יותר ולהווכח את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש יוכל להיות איטי הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את כל האמונה. או נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, למשל, גם פעם ממש לא קר עבור המעוניינים בכפות הרגליים… בזמנים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבור המעוניינים מראש את הרגליים בעלי המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר עוברת את אותן הטוב”, הינו אפילו בחיוך.
“אני רואה לנכון מנקה לבלות לבקש אחר המוצלח שבכל דבר, גם או אולי הוא למעשה מאוד מסורבלת. גיליתי, שכאשר אני מעוניין משהו ומציב עבור המעוניינים אודותיו כיעד או שמא כמטרה – לבסוף אני יקבל את הדירה, אפילו או שמא משמש ייקח שנים. צריך להיות באופן נחוש והוא לא לוותר. לבן אדם עלינו תעצומות נפש שלמות בעיקר, שהוא לבדו לא מודע אליהן. אסור העובדות כזה ‘אי אפשר’. חייו אני בהחלט בקיא היטב וזאת, שהמוגבלות האמיתית שרויה בראשם, ואין זה בשום מקום פנוי אחר”.