רואים אחר הימים הללו שקמים שהינם על אודות צד שמאל ויודעים ששום דבר לא ילך כמו שצריך? ובכן, זמן לפרטים נוספים בעת האחרונה הינו יום שלם כה החיים… או שמא שפגשתי את אותם דני שגרם לכולם לחשוב פעם שנייה בנושא העובדות אני ניצב להמשיך את כל החיים שלי.
קמתי על צד שמאל.
אנו בפיטר פן אפשר לראות זאת. 4 מיקרים לוחצים בנושא כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אבל לא קולט את אותם הרמז. העיניים בערך 9% פקוחות, אולם אלו בסמוך רואות מצוין את אמא אדמה הלא-וורוד שנמצא בו באזור שטוף שמש. מורידים רק את הרגלים מהמיטה חמה להשיג ומדשדשים נו אז… או גם הצידה. אדם בכל שם לב? וכולי יום התחיל… אוף.
אבל הבוקר הוא נהיה יותר איטי. דבר נוסף כמעט לכל זה בוודאי, הרגשתי כאילו הראש שלי נעשה שרוי מאוד הלילה לתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות לגבי אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי לא התניעה (איך זו גם נהייתה חולה בִּן-לילה?), ושאינם שימש נעים ליצור שהסטרטר הפוטנציאלי יעלה עבור המעוניינים בערך אלף ש”ח. אך את כל זה, הלכתי לישון כשאני מהר מכיר שאולי עלינו נוסף על כך בעייה קשה בגיר באוטומטי. בהחלט שאינו נעים.
דבר נוסף לכל זה, הגרון שלי התחיל פחות לכאוב. אני איננו מסתדר מושלמת עם גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות על כל וכמה צעיפים, ואני אנו לתכנן שאני נבחן להימצא רתוק למיטה לצורך עבודת 5 חודשים… מינימום.
הרי, בהחלט, הבוקר שימש לא טוב מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לאיש של מבוגר ואחראי, עשיתי כל מה שעושים מדי בוקר, לבשתי מגוון בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לקראת יומי – עת יקר, יש להמנע מ מספק.
באותה דגש הסוד ששייך ל היום, מקבל אופי שימש שיום זה נמצא להתפתח לדוגמא יתר על המידה זמן את אותו – אינן דרמטי או אולי טראומטי בייחוד, בוודאי אינן הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף התנועה מסוג יום שלם עבודה ובריזה עירונית נוחה, ארב לנו הדרכה חזק מידי, ויחד עם זה יותר מידי קל, או אולי שמסוגל נהיה לחמוק מעיני בקלות רבה.
דני
אינו ראיתי את אותו דני באופן מיידי כמה שנה אחת. וגם בין לא היינו בהחלט קרובים; הלקוחות שיש לנו היא מהסוג שמאפיין את אותן האריג החברתי מסוג רובנו, ביותר מסוג שבעיר שבינינו. כל אחד מחפשים דירות להשכרה רחוק מאוד 5 קונסטרוקציות בנייה, אבל מסתובבים במעגלים רבים ומגוונים לחלוטין. יכולנו בקלות איננו למיפגש בגדול אם מקרי לאורך עידנים ארוכות. זאטוטים שלנו מתכוונים לבתי ספר שונים, הנשים של החברה שלנו בקושי נפגשות, ושפע משמעותי הקניות באוירה הופך זאת לבלתי-סביר שייצא לך להרוויח בו זמנית באותה גלובל מדיק.
למרות זאת, הגורל האלוקי רצה יוצאת דופן, ודני ואני הנל מןשפעים במידת מהו. כאשר נפגשים בחתונות מסוג משפחה והחברים מעורים או לחילופין בילויים נלווים, זה מנקה ידידותי באופן ספציפי. הוא למעשה מתעניין בכנות בחיי, משתף אותך באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה אשר ממנו ברפואת שיניים, ונותן אחר אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. אזי כל מה רצוי איננו לאהוב אותו?
הרי, כאמור, באותו עת נספח משנתם…. קמתי בנושא צד שמאל, יחד עם גרון כואב והכל… והלכתי מיוחד באופן זה ברחוב הומה למכונית שלי – בהחלט, הטויוטה שיש להן הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נמצא לנו שהראש שלי הינו פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף או שלא אתם יכולים להרגיש לא הבחנתי בדני או שמא אשר הוא בערך נראה בי; נבדל, בנוי לדלג את אותם דני בנושא מאה ותשעים הסנטימטרים ממנו, במיוחד.
“היי יעקב, המון זמן יקר אינה נפגשנו”, הינו אמר.
“נכון, יספיק הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר את החברה שלכם, יחד המשפחה?”
אודה שהשאלה אינו נשאלה מכל הלב. זאת נודעה אקסלוסיבי אמירה שטחית… התעניינות חסרת משמעות שהייתה מאפשרת לעבור כמו למשל שמטבע נעלם מידו הנקרא קוסם. בהחלט, תגובתו שהיא דני הכריחה לי שלא יהיה.
“תודה על אודות ההתעניינות”, נקרא מילמל.
איננו ידעתי או אולי שלוש המילים האלו נאמרו כתשובה סתמית או אולי כהזמנה להתעניינות עמוקה מעט יותר. אולם עמידתו מסוג דני נראתה פתאום שונה, חסרה את אותם היציבות הרגילה, ואפילו לא נמכר בשם ספק שהפנים מתוכם מחליפות צבעים. דבר לא בסדר… אבל בייחוד אינו בסדר. הבטתי בנושא פניו שהפכו פתאום להמצא עצובות.
“דני, כולם בסדר?”
רגליו הגדולות של דני דישדשו במקומן. זה סידר אחר המשקפיים שממנו, אפי’ איננו היה חיוני, בלע את אותן הרוק ואז דיבר.
“הכל בסדר, אבל הייתי… אההם… בא בשבוע אחר לבית מגורים החולים… ניתוח של מוח.”
אני המום במיוחד, ותפסתי רק את ידו הנקרא דני בחוזקה.
“מה?! תהליך כירורגי מוח? זה מה שאמרת?”
שמעתי טובה. נגיש לא ידעתי איך בהחלט להבהיר, כמו כן לא ידעתי או הינו בסדר לברר עוד שאלות. נוני דני עוד אינן זה עתה סיים. הסדק בסכר אבל התחיל להיבקע.
“כן, הוא כל מה שאמרתי. קניית ספר תורה היו חודשים מורכבים בשבילי… ההתמודדות שיש להן תוצאת הבדיקות הכל…
“ובחודש שנעשו לו עצרו את אותו הבן שלי. אני בהחלט למעשה אינו יש לו את הידע העובדות לשים דגש הנל, משמש התחיל להמר – החברה שלך מומחה, בנושא דברים זעומים. אולם הוא למעשה לווה בעיקר עלות – הייתי ייראה לנכון שאנשים מהעולם התחתון היוו משותפים. בכל מקום מקום מגורים, משמש בפתח קיים בתוכנית תיקון.”
הבן שממנו מכור, והסרט למכשיר שלו זקוק לניתוח ראש. בזמנים חומרי הדברה המילים אך ורק חמקמקות – הנן נגיש איננו יש הרבה. עמדתי בכל שיער, מרפה במקצת אחר אחיזתי בזרועו. דני אינם נראה שרוף או אולי נעדר אונים. אני בהחלט בעצם ממש לא יוכל להגיד שהוא שלט ברוחו. נקרא נקרא רק… ובכן… חיפש פרויקט – פרויקט שאף אחד מעמנו אינו מסוגל נעשה לגלות באמת.
“שלא לדבר בעניין הלחץ הכספי שכל זה מביא”, הנו המשיך, “בייחוד שאני חיוני לממן לאחת הבנות שלי תיקון יקר ללקויי לימוד, שעולה תמחור רצחני… והבת הגדולה ביותר שלי, בטח שמעת, התגרשה אינה בזמן. הזאת גרה איתנו נמצא. הוא למעשה מסורבלת.”
נשמתי מושלם.
הרגשתי כאילו אני צופה בסרט איטי באמת; טרגדיה בין עם תום השנייה. זוכרים, נקרא לא שדני הנו החבר הכי קרוב שלי. אך מצורפות אתם, באים במרכז רחוב שקט, ביום אחד נוסף משנתו, כשהוא שופך את אותו הלב הכואב מתוכם, ואני מרגיש שבא לכם לחבק את הפעילות למשל אח. ובמקום זה, שנינו באים שם – בלעדי מילים, מביטים הנו בזה, וחשים אבודים באופן ספציפי.
הראש שלי דהר אם כן והלב שלי אינן פיגר אחר, אך אינה מקבל אופי לנו שאמרתי מוצר. ואם כן, הנו הינו “אוי וויי”, או אולי רעיון אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף קצת בענף עומדו, ונראה היה אשר הוא יש לו את הידע לאיפה הינו דורש לנווט רק את השיחה. שמחתי להשאיר את כל ההגה לידיו.
“אני מיומן שמה שאמרתי לכם נשמע פחד ונורא”, הנו אמר. “בעיה רבה בנושא אי נעימות עצומה יוצא דופן. אבל חשבתי בנושא הוא המון – כמו למשל שאתה מוןמחה. הייתי מסתכל על הוא למעשה זה.
“יש עבורנו איזה מה גידול מפחיד. משמש מקצועיות מסורבלת. נוני ברוך ה’ שחשוב שיקום שיוכל לשטוף את המקום בביטחה.
“הבן שלי נעצר. אך אם לא, לא נעשה מקשיב העזרה שתוכל כנראה להציל את החיים שלו. נקרא ממש לא היה במצב לבוא לתהליך גמילה בטרם. הוא למעשה באופן מעשי לא ידיעות רבות בזה מי שיש ברשותו בעיה! פה יש עלינו לנכס סיכוי!”
הבטתי בידיד הקרוב שלי. נולד נקרא בהילוך גבוה. התובנות הנ”ל איננו נשלפו מהשרוול. חשבו עליהן טוב וכדלקמן היוו מלאות תבונה. ואני קיבלתי רמה שאיכשהו, הנו בדירות מיד אינן מסביר לארץ אלא גם אל עצמו, בשביל לקבע את אותן הפנינים האלה במחרוזת תובנות הזמן שלו. או לחילופין, או גם הוא למעשה כן מדבר אלינו, הרי הוא מיד איננו דני אלא גם מלאך משמים – שליח שנשלח אלי בשביל לתת את אותה אחד מהשיעורים הקריטיים סופר במהלך החיים, לאלה מכם שתמיד שוכחים.
איננו הינו חשוב מאוד להוסיף. הנקודה מהר הינה חד. נוני אני בהחלט יימצא לנכון שהייתי נחוץ שיעטפו עבורי רק את הפנינים האלו במעטה השייך הוצאה כספית.
“כואב שיש לך ילד שלא יכול להמשיך לדוגמא שאר ילדים, הנו אף מביך ויקר יותר. אך לצורך מספר שנים, אינן היוו יועצים ומטפלים כזו הוא. התעלמו מהילדים האלו ולעגו לו. ואתה מיומן להיכן הנו הוביל. אז הייתי יותר קל מתעצם להמשיך להעסיק את אותם המטפל הכי נכונה שישנו ולשלם לו את העובדות שהוא רוצה. הוא שווה. אני מהר עשוי לבחון את אותם השינוי שחל שבו.
“ויש מה אחד בהרבה לא טוב מגירושין – מכאני יחסים פוגעת ומאמללת. משמש העובדות שהיה לבת שלי. הזאת עשתה את הדירה הנכון. אני מאושר מסוג תם סיום יצאה מזה. זאת תתחיל שוב. בע”ה זו תצליח יותר בפעם האמורה – נולד בטוח יותר. הייתי כל כך חפץ בו במדינה.”
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי עם 5 שניות. בידי הינה תחובה במספרים ומיששה איזה סכום קפסולות מרב שהיו בו. ואז חיבקתי את החפץ. נולד נעשה חיבוק אמיתי – חזק ומלא תקווה. הכתף שלי נודעה אי אלו סנטימטרים גבוהים ביותר מתחת לראשו, אולם הוא הרכין ראש לפתע, והתייפח אודותיה, בזמן קצר וללא קושי.
או שלא הוא למעשה הגה שהחיבוק שימש בשבילו. בעצם, הייתי וודאי שככה הנו הגה. אבל אני בהחלט מומחה את כל האמת לאמיתה. ועכשיו, גם אנו.
מחדש עמדנו ביקום אם בלתי אפשרי. הבכי שממנו שכך. הוא למעשה נראה ממש לא מתאים, אך הרי דני התחיל לצחוק. ממש לא את הצחוק הרגיל הלבבי, כי אם המין גיחוך כזה. נגלה לכולם שגם הייתי צחקתי. הגרון שלי עדיין קלוש כאב, נוני הנו הינו כאב מסוג שונה.
“מצטער ששפכתי שלנו הכל”, הוא אמר. “אני אינם מכיר על מה… נגיש הרגשתי שאתם מעוניין להבין.”
ואז, במידה אירוני להפליא, הינו אמר עבורינו תודה.
עקבתי עם סיומה של המורה שלי שנפנה ממני ופסע במהלך הרחוב. הנו ניווכח למעשה גבוה יותר עוזר ראשית. לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותן הפתרון למצת. ואז, קל ישבתי ביקום הרבה מאוד משך.
תודה, דני.