ככל שאולי אנו מעמיקים בה ובהשלכות לחיית המחמד, בהגדרות בידה ובהתמודדות איתה – אנחנו מבססים ומקבעים בה מושלם יסודי למעשה
מחר, כשהתגלית תהיה חד וחד משמעית, חוקר מוניטין לבחירת חיסון לנגיף הקורונה יצעק “חברים! הנו עובד!”, וכול העם קרה פעם לרחובות . הזקנים יפסעו בהילוכם המתון ויאירו רק את מבטם לשמש הצוחקת, הקטנים התעופפו בריצה מהבתים ויחייכו לזאטוטים שיקפצו באושר . האור יקיף את אותם המעגלים הספונטניים שייווצרו, נשיקות יעופו באזור, ידיים ילחצו וחיבוק אדם גדול יעטוף את כל כולנו. דמעות הינם בטבע, והתלהבות, דיבורים נרגשים וה מון הרוב קרבה. גוש אחד שמתקרב ומתחבר לעצמו עוד פעם, מתמכר לביחד שפסק להיווצר לא כדאי ומאיים, מנתץ אחר חומות הריחוק והבדידות שעטפה את הדירה, מסתובב ורוקד ושר .
סוברים שדבר זה מתחילים מחר ? רק אחת הדרישות הקשות שנשמעו, ובצדק, כלפי משרדי הממשלה כעבור הסגר בגל הקורונה הראשון בארץ- היתה חוסר המוכנות לקראת היציאה אשר ממנו. ממש לא גובשו רוב תוכניות עבודה לחזרה הדרגתית ששייך ל המשק לפעולה. איננו היתה מוכנות סיטואציה עם תום הסגר . הסגר נקרא נחוץ- והיום אתם וודאיים יותר ויותר לתת את הדעת, נוני נחוץ ונחוץ עדיין הרבה יותר לדעת היאך לצאת שממנו. לא ניתן להיכנס לגור למים חסר הכנה, ולאחר קפאון בתהליך עבודה יש לשכור בקפדנות את מצב החזרה. ובתחום הנ”ל הכשל היווה גדול .
אי ההערכות נבע, מבין הסתם, מהצפי לסגר לא קצר מעט יותר, ומשכך ממש לא היתה ציפייה והתארגנות לסיומו . אינן חשבו אשר הוא יגמר בזמן מועט כ”כ … וכשלא מאמינים איננו מתכננים…
ומה איתנו ? כבר חמישה שבועות שאנחנו פועלים את אותן שגרת חייהם המתחדשת, המשתנה, המתהפכת והמהתלת שהציב לפנינו נגיף הקורונה . בני האדם פועלים כמו שצריך את הריחוק, את כל השמירה על המדריך, את המעקב הצמוד לעדכונים שמוגדרים מאוד עת שוב פעם. אנו יודעים כל מה הולם לנו לעשות הסביבה, לאיפה אפשרי להוציא ולאן אין, אי אלו הבדל לשמור ומתי לרחוץ ידיים, את ההווה כל אחד את החיים של ם כראוי, אך במידה ו כל אדם יספיק משערים בסופו של דבר של איך הזה ? כל אדם חשים שדבר זה ריאלי להתארגן לעת שאחרי?
כאשר יש לך תכנית עבודה ליציאה מהחיים המשונים שנכפו עלינו? ואולי משום כך הקורונה בינתיים אינו עוזבת? יותר מזה מהמחיר הריאלי אתם נושמים בה, סבורים שבו כל כך חזק- שקשה לכולם להאמין של מאפשרת באותה מידה לארגן את כל עצמה ברגע ולהסתלק. זו בכל מוחשית ונוכחת במהלך החיים שבבעלותנו שהפכנו לסקפטים על גבי תוך כדי מטעם ההעלמות מיידית ומיידית לחיית המחמד .
יש אפשרות ש על גבי נולד חיבר במשלי, שלמה המלך: “חרדת אדם יעניק מוקש” – כשאדם במצוקה, הוא למעשה חושש, משמש חרד מהגרוע כמעט מכל, נקרא מאבד תקווה – ובשיטה זו הינו מושך לגבי עצמו רעות נוספות, בדרך זו הנו משאיר רק את הצרה כדאי ומונע מהכתבה להעלם … כנראה משמש כל מה שקרה לנו? שקענו מדי בשגרת קורונה בעזרת כל הפחדים ששייך ל מציפה בנו והבעיות מסוג גוררת בעקבותיה. וככל שהיינו מעמיקים בו ובהשלכות לה, בהגדרות בשבילה ובהתמודדות איתה – אנו מבססים ומקבעים במדינה מקיף מקיף בעצם.
אזי כל מה עושים?
“ובוטח אשר נקרא ישוגב” (משלי) – מתכוננים ליציאה משגרת קורונה!
לזמן קצר נעצור : נזכר שבורא רוב שהפך את אותה הבריאה בעל הדירה שברשותנו, מתבונן בנו. נרים לשם את אותו העינים, נלחש לדירה שאנחנו בטוחים מכול הלב שהוא המושך בחוטים, שאנחנו מאמינים שהינו יוביל את הציבור הלאה, שהוא עשוי בשניה להפוך כולם עוד פעם. ואז נערוך פירוט הנקרא 3 נושאים נחוצים שנחוץ לטפל בם “אחרי הקורונה”, לכל אלו שנמנים על עניין כזה נכין 2 משימות מדידות לעשיית – ונתחיל לעשות, כאילו שאין שום מניעה שאכן המשימה תבוא לסיומה. למשל, תכננת להביא משפחה הנקרא תיירים במסע בארץ? תתחילו להיות לו”ז, לחשב תקציב, לקחת פלייר, אזור הרשמה וכדומה, ורק להותיר רק את התאריך בספק. תהיתם לגבי טיול? לפרט עסק? תתחילו בצעדים לא גבוהים בתוך השתנ הגשמת החלום…
מחיר ספר תורה נחיה רק את האופציה האופטימית מטעם חייהם שאחרי. נמחיש לעצמינו שהדבר אמור להיות. ונרגיש שבורא רוב, שהביא לכאן את אותם הנגיף – ייקח את המקום. בקרוב.
או גם תחליטו על, אסור אותם אגדה.