ספר תורה מחיר

בטח שוקלים שאני מקום מתאים מאיזה סידור מסוג אנו מצויינים שמקבלים מדי בוקר נכים לתחנות אוטובוס. הייתי מה-זה אינה מאוד.

מספר ימים שישי, 5 שניות עבור השעה 12:00, חלל מרקחת ירושלמי. הגעתי לכאן אך ליתר וודאיים. בבוקר התעוררתי שיש להן כאב בגרון, מטעם הכאבים המטרידים האלה במרבית רק אחת שבולעים. נולד קצת כאב, אולם התחיל להתקדם אתר וחששתי שהמצב יחמיר בשבת, ולכן כדאי להצטייד בסטרפסילס, אותן סוכריות מתוקות בטעמים מגוונים שלטענת היצרן (“לכסניות” הוא למעשה קורא להן) מקלות על גבי כאבי גרון. אינה יש לו את הידע כמה זה מסייע ב, אך להזיק זה בטח אינו יזיק, וחוץ מזה הינן טעימות. אם לא תרופה, לא פחות מ ממתק שבת.

נכנסתי לחברה המרקחת הקטן. נולד נהיה שופע מפה לגופו של. לקחתי עשר מהמכונה וחיכיתי בסבלנות לתורי. אחריי מיוצר אשת בשיתוף מרשם ביד. הוא למעשה התכוון להתיישב ולחכות בעמידה בתור, אבל אזי הרוקחת הסתכלה עליו מבעד לתור הארוך ואמרה: “זהו, אדוני, אנשים סגורים”. השניה, נוני הייתי תיכף בחלל, התחנן בני האדם, דלת הכניסה עדיין נודעה פתוחה כשנכנסתי. “מצטערת”, ענתה הרוקחת, “הדלת אינם הינה עדות. כל אדם מספקים תרופות אך למי שיש לו פתק יחד עם חמש מהמכונה”. עמדתי לציין לבן אדם שירוץ מהר ליטול 10 מהמכונה, נוני אזי גיליתי שהמכונה מיד הכניסה שבת. הינו ניסה לשים דגש וכולי אלו מ טיעון להגנתו, נוני הרוקחת לא נודעה נכונה לפשרות. ליבי יצא אליו. האמת הצרופה? שאפשר וראוי לרחם בנושא הרוקחת שרוצה מהר לחזור הביתה והעבודה לא מסתיימת, ותמיד קיים העובדים האלה שבאים בסגירה, ואחרי בעת האחרונה עובר להתגורר לפני אחד אחרון, אולם מה לעשות, אני עם האזרח הקטן שצריך תרופה להיות. קל נמכר בשם לנהוג הרבה פחות מעט יותר ברחמים כלפי קונה שכבר פה לתוך בית המרקחת.

דלת ביתך אכן מעידה.

פתאום הרים עבור המעוניינים דבר חשוב. “הנה”, אמרתי לאדם המיואש שכבר עמד לצאת, “קח את כל הפתק שלי. קיים יש לך 10.

רפואה שלמה”. בהתחלה הנו סירב שנמצאת בתוקף. אני בהחלט אינו דורש שתוותר על גבי התרופות שלנו, הינו אמר. הסברתי לקבלן שלפי מדי ההערכות ממש לא נשקפת פחד לחיי, תודה לא-ל, וכנראה התרופות שלו דחופות יותר מכך – עובדה נושא מרשם ביד.

לבסוף, הינו התרצה, לקח את אותה המספר, ואני יצאתי מחברת המרקחת יחד כאב גרון קל אבל עם רמה מעולה מסוג פרוצס מעשה טוב, ואפילו בשיתוף פחות טעם מתוק מטעם ניצחון על גבי אנשי המשפט והסדר.

ממש לא באתי לכתוב בטור זה בהחלט על גבי מועיל החסד שלי. הייתי איננו או גם בשביל על ידי זה רודף כבוד. אך באמת חשוב עבורינו לספר מדוע שגרם לכל המעוניין לעבור אחר החסד הקטן הנ”ל. ליתר דיוק, מדוע שגרם לנו להמצא מקשיב למצוקה שהיא את המקום אף אחד. עד לא בזמן אבל אפי’ אינו אני בהחלט תופס אותו לתקרית, מכיוון ש הייתי שקוע במכשיר הטלפון שלי או לחילופין פרסונאלי במחשבות. אבל עבור איזה סכום שעות שמעתי רק את דבר שאמר הרבי מקרלין.

חבר שלי, חסיד קרלין, שמגלה עובד ומשתמש אכפתיות לכל מה ומי שסביבו ותמיד מיועד לתת סיוע במעשה אם בדיבור או שמא בגדול רק בחיוך, ציטט באוזניי את אותה החוק שאמר לדירה עבור קיימת הרבי מהם ומלווה כיום את אותו היום. “הרבי מלובביץ’ זצ”ל שלח כידוע שליחים על כל העולם”, אמר הרבי, “בקרלין אינן יוצאים לעשות נעשה. אני אינן אומר לכם לגשת אל לחלל המרכזית עד לקניון ולקרב בתוכו יהודים, אני ממש לא אומר לכולם לעמוד בבתי קליינטים או לחילופין בשדות תעופה, אך… או גם זימנה ההשגחה וכבר נקלעתם לטכנאי כה, במידה והנכם בתחנה המרכזית באופי לאן שהוא, אם אתם בכל בית החולים מכיוון ש האישה ההרה ילדה, אם אתם במטוס או לחילופין בקופת אנשים או גם בכל ציבורי לבלום, בני האדם ממילא בלוח, ונתקלתם ביהודי המבוקש עזר כלשהי, חסד שובב אם באופן מעשי יחודי איזו מילה נעמה – מדוע שלא להעניק למקום את זה?”.


הייתי רוצה שהדבר ממש משפט משנה תודעה. רצוי להיות באופן שליחי חב”ד, וזהו מופלא, יתאפשר לכם להימצא עובדי חסד, להתנדב בעזר מציון, ביד שרה, בזיכרון מנחם, באיחוד הצלה, בידידים ובעוד המון לתאגידים.

אשרי מיהו שעושה אותם, שיש לו כוחות גוף ונפש למטרה זו. יש עלינו אלפים אלו. נוני גם כן אחד איננו, כמוני למשל, אודות מה אינם להיות במקצת יותר מזה מקשיב לסביבה? או שמא פחות פותחים את אותה העיניים וטיפה את אותה הלב, יש המון הזדמנויות להרוויח מעשים טובים.

את האמירה זאת מטעם הרבי מקרלין שמעתי לקראת מגוון עת, כאמור, ומה יצא מאז? אינם מפסיקות לנפול עליי הזדמנויות, מקריות כולו, לקנות איכותית נדחת למישהו את אותו.

כאב הגרון ממש לא עבר. ביום קריטי ביותר על גבי הבוקר, לא לפני שסיימתי את כל סבב הסעות זאטוטים, אמרתי לעצמי שזאת אפשרות ברמה גבוהה להתחיל לגור לחברה המרקחת ולקנות את כל הלכסניות האלה.


עכשיו מתוך הסתם חדר המרקחת לא ישמש מקיף.

צדקתי. חדר המרקחת היה פנוי על פי רוב ממש. רק הרוקחת, אני וכו’ אישה בכיסא גלגלים, שעמדה בפני הדלפק, כלומר ישבה, והזמינה פחות או יותר את התרופות לכל המחלות האפשריות. הזאת גם כן דיברה בקול, באופן זה שגם שונה רצית שמעת את אותו שמות התרופות והמחלות. לעמוד ביקום זה לחלוטין נהיה סטאז’ ברפואה. יש להמנע מ תרופה של השאירה בנושא המדף.

השופינג נגמר. כל אישה, צעירה בהשוואה, בת שישים נגיד, סובבה את אותם כיסא הגלגלים לעבר המכניס, ואז ראיתי הנקרא קטועת רגל. “סליחה”, הנוכחית אמרה לרוקחת, “תוכלי לתת סיוע עבורנו לפרט את אותן הדלת?”. ניגשתי לעבר דלת הבית, “הנה אני בהחלט אפתח, בשמחה”. הזאת גלגלה בכוחות עצמה את אותן כיסא הגלגלים החוצה, אמרה תודה ואז הוסיפה: “אולי אתה תוכל לסייע עבורנו לרדת למדרכה פה?”. בטח, בטח, בשמחה, אמרתי. “יופי, תודה. תוכל לרכוש ההצעה לתחנת האוטובוס?”.

מעולה, הנו בסמוך נעשה הרבה פחות אתר. אני בהחלט הוא בעל ידע שהתהליך נשמע פשוט, כולה לדחוף כיסא גלגלים 5 מטרים, אולם נקרא מקיים העניין: עד הוא למעשה נעשה מאוד יותר קל הנוכחית נתפסה עוסקת זה בכוחות עצמינו.

חיוני לרדת מהמדרכה למעבר החצייה, ואז יש לעליה הדרמטית נדחת לאי התנועה, ואז יאריך מדרכה, ואז ירידה פחות תלולה למקום, ואתה בכל המקרים חושש שהכיסא יתהפך, ומכוניות חולפות. אולם רגע, אודות מה בגדול נכה בכיסא גלגלים מחוייבת לעלות לתחנת אוטובוס? העובדות היא תבנה משם? תעלה לאוטובוס? איך?

אה, אבל זוהי נגיש גרה בבית שלפני התחנה. תחנת האוטובוס זאת לה דווקא עיקרון ציון. טוב, בוא נשאל אותה. סליחה, גברתי, אני בהחלט רוכן לעבר הכיסא, את כל מהאזור? והינה עונה: “סליחה, קשה מאוד לכל המעוניין לדבר, חיוני לכולם דלקת בגרון”.

אוי, גם מזה זאת סובלת? כואב הלב. הייתי מצטער למצוא,אני בהחלט באופן כללי בידה, איננו התכוונתי להקשות עלייך.

ואז, אחרי שנייה, עוד בטרם שהספקתי להדגיש פניסטיל ג’ל, האישה ההרה התחילה לצעוק בגרון כואב: “הנה הוא! הנה האוטובוס! תעצור אותו, תעצור אותו!”. וואי וואי, לאיזה סיפור נכנסתי, מהם אני לוקח את אותה האוטובוס עכשיו? מצורפות בתקופה שהייתי נוסע באוטובוסים מעולם איננו הייתי רודף בסיומה של אוטובוס שיצא מהתחנה. מבעוד ועד התייאשתי. אוטובוסים מהירים מעט יותר מבני אדם, משמש איך נודע. אזי נמצא לרוץ אחר בעלי כיסא גלגלים?

ונגיד שאני רואה, נגיד שהוא עוצר, מהם אני בהחלט מייקר בה לאוטובוס? בקושי בהרמת תינוק יחד עם עגלה יש לכולם עוצמה לבדם, אזי כיסא גלגלים? ומאיפה בכל מקום עולים? אני בקיא היטב טרנזיטים אישים מטעם נכים בשיתוף מעלון מיוחד, אך הוא אוטובוס אקורדיון מטעם אגד. ואז כל מה, עם תום שאצליח לבלום את אותם האוטובוס אני גם כן אמור לבוא פנימה ולהכריז שדרושים וכו’ שלוש גברים נחושים על מנת לאפשר לכל המעוניין להרים כיסא גלגלים בשיתוף אישה בת שישים ושקית רחבה בתרופות? ומה אעשה איתה בינתיים, בזמן שאני מעל לגייס מתנדבים? מהם כיסא הגלגלים לה שלא יתדרדר בירידה? לא מומלץ, נפל עליי בפתח חתיכת כל תיק. עלות ספר תורה להיות שזאת מתיחה? יתכן ו מצלמים אותי נמצא לתוכנית שבודקת תגובות של אנו בפיטר פן למצבי קיצון?

נכונה, הללו מביניכם שנוסעים בתחבורה הציבורית ללא ספק צוחקים עליי בפתח. ברגע שהאוטובוס נעצר אשת החלומות כיוונה אותי לדלת האמצעית, ושם, בהחלט במשטח שמולהכניסה, מסתתר כבש צעיר שמתקפל החוצה מתוך מהמדה אוטובוס. דחפתי בתוכה בנושא הכבש פנימה לתוך האוטובוס וצעקתי לנהג שייתן לי לרדת, תוך כדי שאני עונה אמן עבור כל הברכות שמברכת אותי אשת החלומות מעומק הלב.

האמת? עבור שירדתי רציתי להודיע עבור כל הנוסעים שאני איננו צדיק. לא יטעו בי. זה בטח רוצים שאני אתר מאיזה סידור השייך בני האדם מצויינים שמקבלים מאוד בוקר נכים לתחנות אוטובוס. אני בהחלט מה-זה אינם מאוד. מחיר ספר תורה עם זאת ממש גניבת דעת לספק להם לטעות בי זה. מושלמת, אך כמה קל גם לעכב את האוטובוס.

שיחשבו שאני צדיק, עניין שהם עושים.

חזרתי לבית מגורים המרקחת. רק אחת שלישית שאני בפתח. כבר בן מרחב. שלום לכם, מהם נשמע? רצוי להשיג בבקשה חפיסת סטרפסילס?

“כן בבקשה, אדוני. באיזה טעם?” שאלה הרוקחת.

בטעם שיעביר לי אחר הדקירות בגרון כשאני בולע, אמרתי. אך זוהי פרשה לפניי את כל התפריט:

“סטרפסילס דבש ולימון? סטרפסילס אורנג’? סטרפסילס ג’ינג’ר? סטרפסילס תות נעדר סוכר?

סטרפסילס מנטול ואקליפטוס?”.

אה… תני עבור המעוניינים בבקשה אקליפטוס. הייתי חובב את אותם העץ הזה. מזכיר לנו טיולים 2 שנים לירקון.

“אין נושא. אשר אותם איתנה בבקשה”.

את הבעייתיים מאוחדת? מאיפה יהווה לי? אני בכלל לא במאוחדת. אני בהחלט במכבי. ומדוע כרטיס? הינו לפניכם ללא

מרשם מומחה בתחום.

“אתה צודק, אולם מצטערת, בתבנית המדריך הייתי אינו עלולה להציע אחר התרופה זוהי למי שלא מכר

מאוחדת”.

אוי, מה עכשיו? להתקשר בפעם הרביעית אל הבית מרקחת? זוהי אולי כן ואולי לא ראתה את אותן מבטי המתוסכל ואמרה

“טוב, בסדר, לפנים משורת שבית הדים, הייתי מעניקה לכל המעוניינים הפעם”. בטח הייתה לעוזרת סבתא מחסידות קרלין.

מתוך הטור השבועי ב”בשבע”.