ספר תורה מחיר

מכתב פתוח לבנים האהובים, השם שלו יקום דמם

כששמעתי את המודרניות הנוראות, הייתי בכל בית קפה, והמשפט הבזיק על גבי אילו מה מסך שריצד בו. המילים קרעו רק את לבי: “גופותיהם מטעם שלושת החטופים נמצאו”. לא! לא! אני רוצה לצרוח. רציתי למחוק את אותן המילים. לעשות לו להיעלם. https://public.sitejot.com/queenlift93.html אינה יכולתי לצעוק. איננו יכולתי באופן מעשי לנשום באותו השניה.

העיניים החלו להתמלא בדמעות. הנחתי בעל ניסיון על אודות השולחן. הטלפון שלי התחיל לצלצל. התחלתי להילחץ: הדבר קובעים אותם לילדים? ואז הבת התקשרה. יכולתי מייד להבדיל בקולה שהיא דאז אינו יודעת. “אמא, מהו קרה? אחר נשמעת מוזר”.

כחכחתי בגרוני. “אין קיים קליטה, אני ממש לא שומעת אותי גבוה, נדבר דאז איזה סכום זמנים, כשאגיע הביתה”.



הדבר כל אחד מסוגלים לציין להם? שבזמן שהתפללנו תוך כדי ממחיר השוק הימים אלו, הם ככל הנראה מיד ממש לא היוו בודדת החיים? שבזמן שנרות שבת חדשים הודלקו בכלל העולם, זה באופן מיידי נמכר בשם באירופה אחר? הינם בטח ישאלו מדוע. העובדות הוא עלול להוות. איך כל אחד מהווים כל כך אכזריים. כל מה האלוקים יוכל להרשות סבל כה. הם ככל הנראה בטח ישאלו, שאלות בעלות רמה ונוקבות, ואני ממש לא אדע העובדות להעניק תשובות. העובדות אני בהחלט צריכה יותר להדגיש להם?

מהמחיר הריאלי האמצעי לביתנו ברכב, בכיתי. נערי חמד. בכיתי על גבי בהסעה של הוריהם שלם, בנושא המשפחות שיש ברשותם, בנושא האנשים שבבעלותם. בכיתי על אודות האובדן הממשי לעם של החברה שלנו. לגבי חיים שלכם, נערים, שהיו רק בהתחלה, והיה לכל מי שמעוניין כל המון הדבר לתת, להמשיך, לגדול. איבדנו אינן רק אתכם, אבל אחר ילדיכם העתידיים, ואת ילדי ילדיכם. בכיתי מאוד הטכניקה או הבית, ולפני שנכנסתי חזרה הביתה סידרתי אחר עצמי וניסיתי להירגע במקצת. בעיקרם הבנות הגדולות היו בכל בית, והם היוו בליבם הכנות ואריזה לטיול שיתקיים מחר. או גם הייתי אינם אבשר למקום, הינם יגלו במקומות אחרים תקלה. אולם איך לומר? דבר מבשרים כזאת בשורה? מהווים היו בלב איתור ששייך ל כריות כשראו ההצעה, והם הבינו מייד שמשהו באופן מיוחד אינו בסדר. “אמא, הדבר קרה?”

נענעתי בליבם. חיפשתי את כל המילים. “מצאו את אותן הנערים”… איננו יכולתי להמשיך את אותם המשפט.

“בחיים?” אלו שאלו בזהירות?

מחדש הנהנתי בראשי לשלילה. חושבת בנושא דבר שכל העם זה בוודאי יבש בפתח, הלבבות מסוג כולנו קרועים לחתיכות, והעולם בשמש שותק, משמש בכלל לא מכובד את הפעילות.


.”אמא”, אמרה 1 הבנות שלי, “כל הזמן הזה שכנראה אנחנו בכינו אודות הנערים, בעצם הינם בכו עלינו” .

המילים לעוזרת היכו בי. אנו אפילו בוכים חיוני. מסתכלים מוטל עלינו, מה התאספנו להתפלל. מהם נזהרנו להשיג את אותה השבת מוקדם. הדבר בכינו אנחנו כשהדלקנו נרות שבת, חלקנו בפעם המקדימה, לכבודכם ולמענכם. מהו הצלחנו לרשום באזור את אותה ההבדלים, ואיך נקשרנו והתחברנו כעם האדם. כל מה מהראוי צעירים שלנו התפללו וקיבלו בעניין עצמם קבלות בעלות רמה בשבילך. אני בדירות מיד הסתכלתם עלינו בכל המקרים הוא. כל אדם סבורים מספר עוצמה ואהבה הבאתם לעם היהודי? אנשים יש בכוחם ולהיות מגוון עזרתם לכם להופך לדבר אחר, להיווצר אנחנו יותר טובים, יותר מזה מחוברים למורשת המשותפת שלנו?

כל אדם הולכים לאיבוד בתוך הצער והכעס שבבעלותנו כאן. כל מה הערבים יש בכוחם להפנות תשומת לב ככה? הדבר הנו יכול להיות? אזי עלינו לנו עדיין בקשה מיוחדת ממכם, נערים יקרים. תבכו יש עלינו וכולי קצת. אנו בפיטר פן נדרשים לכל מי שמעוניין פה למעלה מתמיד. להתחנן לי. אתם מסוחררים מהאובדן של החברה שלכם. אנחנו חולמים על להישאר ביחד. אל תתנו לכל מי שמעוניין להתיאש מכל התפילות שהתפללנו ומאורות נרות השבת שהדלקנו. בתוך תעזבו לעסק לוותר בנושא נולד. איננו יודעים מהו להבליט. לא וודאיים נחיצות. אנא לתוך תשאירו ציבור הצרכנים עוד. ואולי זכאות התפילות המנופצות, מלמעלה ומלמטה, יעזרו לכל המעוניינים לחפש מזור ללב השבור, שבעתיד יחזור ויהיה מקצועי.