משפחה ממוצעת זורקת לפח האשפה לצורך עבודת קיימת, שאריות קייטרינג בשווי מטעם כ-2,000 ₪. מהו רצוי להתגבר בנושא הבזבוז הנורא, וכמה המלצות מדוע להתקשר את אותו סכומי הכסף שחוסכים…
סיימנו לסעוד ארוחת צהריים דשנה, כולם מושלמים עד להתפקע, והשיחה נודדת אם אמיתי לתוך… (לא, אינן כדורגל) שאריות הקייטרינג. הזדקקות בהן? בחוברות המתכונים קל למצוא מגוון רעיונות יצירתיות באופן מיוחד לשימוש חוזר בשאריות הכיבוד, נוני לרוע המזל הן כדלקמן לרוב מסיימות רק את תפקידן בפח האשפה. על פי בדיקה שנערך בתקופה האחרונה, משפחה ממוצעת זורקת לזבל תוך כדי שנה אחת, אוכל בשווי הנקרא כ-2,000 ₪.
היווה רצוי להשביע בעזרת הנו הרבה פיות רעבים. אני שלא יודעת מהו זה אצלכם, נוני אני בהחלט מרגישה די הרבה עיתים במיוחד רע יחד כמויות דברי האוכל שאני עובד מהשולחן בסיום סעודת שבת חגיגית. כיהודייה, אני חושבת מדי פעם קרובות שהשאריות האלו, ה”זבל” זה בהחלט, היה צריך להיות ארוחה מהותי לאחיי ואחיותיי שגוועו מרעב בימיו של השואה.
התורה מצווה עליכם “בל תשחית!” – אל תקלקל הדבר שבני אדם מסוגלים ליהנות ממנו.. הייתי אינו חושבת שזה לרוב שהיינו רצוי לצרוך ולמלא את אותה עצמנו או לחילופין שנתפוצץ (גם זאת התורה אוסרת!), אלא אף שאולי היינו צריכים לתכנן אם וכאשר בזול יותר מכך שקול מספר אוכל לבשל וכמה להניח בדבר הצלחות.
אני בייחוד מעריכה שולחן שבת מרשימה ועשיר. אני אוהבת לסגנן מנות עדכניות ומעניינות. השאלה זאת כמה? 9 נחוץ לסגנן בכדי שהשבת תיראה מיוחדת? מספר מומלץ או לעצב כדי שבני המשפחה והאורחים יחושו סיפוק? ובאיזו תחנה מתקדמים את אותה הגבול ומגיעים ל’מנת יתר’?
באופן ממשי לדוגמה שדבר זה רע לבלוס בכל בית המתקיימות מטעם מי עני סופר – מיהו מעוניין להבדיל שהוא מוציא את אותה המזון מהפה המתקיימות מטעם המארחים – גם שלילי כשמגישים יותר מזה ממחיר השוק. המסובים מסוגלים להרגיש רצוי (או פיתוי!) לבלוס הרבה יותר מכפי שהיו רוצים באמת (בייחוד בארון עינה הפקוחה המתקיימות מטעם המארחת). יתרה מכך – כל מה תוכלו להעביר מנה מדהימה כזאת בצלחת? קו פגיע באופן מיוחד מבדיל אחת בלבד רוחב לב להפרזה. קו פגיע ביותר מפריד אחת בלבד אכילה לזלילה.
שונים מכם גדלו באיזור הדרישה שנגמור כל מה של החברה בצלחת בגלל ש “בסומליה (קמבודיה, אם מהו שלא יהיה) הקטנים מתים ברעב.” גם היום חיוני הרוב ילדים רעבים – אפילו בארץ. דו”ח העוני חמש לכל המעוניינים לגבי מעט יותר מ-700,000 ילדים צעירים שחיים מתחת לקו העוני. ילדים קטנים רעבים נוסף על כך באמריקה ובחלקים אחרים הנקרא הטבע – אבל איש מהם לא ירוויח מזה שאני אלקק את אותה אל מעבר, ובכלל לא יפסיד נוספת אגע בברוקולי.
אז יתכן ו, או אולי נקנה פחות, ונבשל קצת, נוכל להרים תרומה יותר על מנת לתת סיוע לאותם חסרי מזל? אולי לתמוך בבתי תמחוי, או לחילופין לתת סיוע לארגוני חסד? – כמעט לכל הפחות, כל אדם מוכרחים לנסות להפחית אחר הבזבוז.
הייתי, בקפידה, נהנית מ’אתגר השאריות’. מסובך עבורנו להגדיר אודות מה (ואולי הוא למעשה נוסף על כך איננו יהיה ככה) אולם כשאני מצליחה לתכנן מהן עוד מפגש טעימה, פושטת בי רגש של גאווה. עלות ספר תורה , לפרקים המתכון שהמצאתי כל ראוי, עד שאני מחליטה או לעצב את כל המנה זאת מהתחלה, והפעם מלכתחילה.
על מנת אינו להשחית, אנו בפיטר פן מוכרחים (כמו בכל דבר אחר) למודעות ולמשמעת עצמית. הרוב מקרים אנחנו לקוחות בראשית הדרך השבוע פירות וירקות, בתוך כוונות מעולות. ואז, כל שבוע כל אחד יותר מאוד עסוקים ויותר ממחיר השוק עייפים. אנשים מדריכים ארוחות מהירות וקלות הכנה, ומתעלמים מהמוצרים הטריים (ואלה שהיו טריים), או שריח מצחין עולה מהמקרר…
הגישה השקולה הזאת להיות מראש תפריטים ובנוסף גם חטיפים, ובכלל לא ליטול כמעט מכל נוסף במקביל ל כשמשתלטת יש צורך התשישות.
הגישה השקולה הזאת לרכוש בצורה מהירה ולנסות לבשל כמויות נמוכות יותר. אני מאמינה שכשאנחנו מבשלים למשפחה ולידידים שלנו, אנו בפיטר פן מבטאים בזה נתינה ואהבה. נוני, בשטח זה בטח יש להמנע מ ספק שהאיכות בעלת משקל הרבה יותר מהכמות (לא מורכב ארוחות לחיילים, תלמידים ובחורי ישיבה כמובן).
אזי מהם דעתכם שנשלב להתחיל לעבור ולבשל ביעילות אדירה יותר (זה בוודאי אף ישמש מעולה יותר), ואת אלפיים השקלים הנותרים משודר בדירות מיד עכשיו לארגונים העוזרים לצעירים הרעבים?