אנו כל כך שקועים בשגרה ובעומס היומיומי או אולי שלא לכל מי שמעוניין פנאי לזכור במציאות ולחשוב על אלטרנטיבה המתקיימות מטעם תיקון.
במשך שבוע שהיו לו בעבר דיברנו על אודות העבדות המנטלית שהרבה מכם תקפים בה ואיך סיפור השעבוד במצרים מסמל אפילו את אותה מאבקי הכוחות בינינו והשעבוד שיש לנו לדפוסי ההחלטה שלנו. אז מהם יוצאים אליו לחולל שינוי?
בפרשת השבוע (וארא) נכתב “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.”. ספר הזוהר מסביר: “מהו מקוצר רוח… אינן שיש נחים מעבודתם ואין זה היוו אוספים לתוכם רוח מספיק”. בקיצור בני ארץ ישראל היו בכל שקועים בשגרה, ובעומס היומיומי ובלתי היה פנאי אפילו לזכור למעשה שלהם ולומר בעניין אופציה המתקיימות מטעם החלפת או גם בהחלט אחרת.
במציאות הנקרא ימינו, ששייך ל זמן רב חיוניים אחרות, ששייך ל מחויבויות חברתיות אחרות, רשתות בידור, פנאי, ושורפי זמן רב למשל וואטס אפ, פייסבוק, ברשת, טלוויזיה וכדו’, תקופה נשאר לכולם אכן לעצמינו? מספר יוצא לכולם שלא יהיה כן מהמירוץ המטורף ולהתבונן לתמיד וביומיום שלנו? מספר יוצא לעסק לברר או חייו שנותר לנו הולכים בכיוון שחלמנו עליו? במקרה ש הייתי מאושר? במידה ו אני בהחלט עלולה להרוויח נתונים אחרת? דבר המטרות שלי בחיים? דבר מובן החיים? במידה ו אני בהחלט חופשי או לחילופין שגם הייתי הפכתי לעבד עם הזמן שאין בהם לשים לב?
בעידן שמקדש הישגיות, קריירה, תשלום, תשתית, כבוד ואחרות, בעידן שבו וכל זה יהיה בתהליך עבודה, כמו למשל הביצועים, ההספק, זמן רב הביצוע, כמות מכובדת של המכירות, מספר השיחות ביממה, ההצלחות והכישלונות, רובנו הפכנו להמצא עבדים בני זמננו. אסור לכם דקה פנאי לחסוך ולומר. עד מאוד לבלום וממש לחשוב. לא בעזרת נסיעה לפעילות ולא במקלחת 🙂 ממש להעביר זמן ברוגע להבחין יחד עם עצמינו.
השלב האחרון הראשוני על מנת לחולל בניה מחדש של זה לזכור, להכיר את אותה הפרקטיקה ואת עצמינו, להיות נוכחים, לברר את אותו עצמינו שאלות ולחפש תשובות בתוך עצמינו. קל מאוד להמתין חצי שעה ביממה, עת במשך שבוע, במקום שלווה, לעצום עיניים, לתכנן ולהתבונן במחשבות. רבי נתן מברסלב נכתב ע”י “… אל תאבד זמן ללא התבודדות…”. היהדות קוראת המון להתבודדות (שזו בין המילים שמשתמשים שבה למען לתאר מדיטציה). אנו כדאי את אותם הבקרה זאת כדי לראות מקרוב את כל עצמינו ולהכיר את אותן עצמינו. דרך “לאסוף רוח” כדברי טקסט הזוהר. שיש להן עם הזמן שכחנו זאת, אם הוא כיוון מלעבוד ממש לא קל על מנת לעשות כסף, בגלל מרדף לא לפני העונג ה-3 או חיים קשה מאוד בגריסת ושינון ספרי עיון כמה עולה ספר תורה . כולנו שכחנו זה ואת עצמינו והגיע החיים לחזור לשם ולעצמינו.